במרחב גאוגרפי לא גדול, וביום אחד - מזריחה עד שקיעה - נעים חייהם של עורב אחד וחמישה בני אדם, שלכאורה אין קשר ביניהם: שרלי, ילד רגיש בן שבע, שהתייתם מאביו; בת', מורה צעירה לאנגלית שאביה מתעקש שתחזור לקנדה כי הודאג מתמונה שלה בעיתון; חיים צמח, שחי לבדו בחדר על גג וזה עתה יצא לגמלאות; סעיד, פועל פינוי אשפה צועני; וברוך, עובד קונדיטוריה קטוע אגודל.
דורי פינטו מפיח חיים בכל אחד ואחד מהם על אישיותו החד-פעמית, ומאיר דרכם את התקופה ההיא, שמעולם לא היתה כמוה - שיגורה של אפולו 11 לירח; עוד זמן קצר יציב אדם ראשון את רגלו על הירח, ואילו כאן על הארץ, נתונים לכוח הכבידה, חיים יחידים את חייהם האלמוניים, הפעוטים, היקרים כל כך.
עורב אפור המריא עם הנץ החמה מצמרת עץ איקליפטוס נישא לצד המבנה הישן של תחנת הרכבת. הוא ריחף דרומה מעל לרחוב הראשי, גלש בדאייה איטית ונחת על מעקה אבן רחב של גג בניין מקושט בחזיתו בעיטורים ירוקים. העורב דילג הלוך ושוב לאורך המעקה, ואחר כך ניתק מהמשטח המחוספס בדחיפת אצבעותיו השחורות ועף הלאה.
פח אשפה גדוש עמד בין השער הכחול של בריכת השחייה הציבורית לבין שער ירוק נעול של חצר מסעדת בשרים, ששרידי ריחות בשר צלוי ובצל אפפו אותה גם עכשיו. העורב כינס את כנפיו, מתח את צווארו, צלל דרך ענן זבובים שרגש מעל לפח, שלף במקורו השחור והחזק נתח בשר קטן רוטט ונסק באלכסון. כנפו כמעט נגעה בחומת בריכת השחייה, שכתובת אדומה הייתה מרוחה עליה.
