על האתגרים העומדים בפני דמוקרטיות ליברליות בנות זמננו בקובץ המסות הרלוונטי עד מאוד של חנה ארנדט, מההוגות הפוליטיות החשובות ביותר במאה העשרים – תרומה חשובה לארגז הכלים המושגי שאנו זקוקים לו עכשיו נואשות.
במסות, שנכתבו בעקבות מלחמת וויטנאם, ארנדט דנה בשורשי המשברים שעמם התמודדה הפוליטיקה האמריקאית בשנות השישים והשבעים של המאה העשרים, שתוצאותיהם מהדהדות בפוליטיקה המקומית והעולמית עד ימינו. התרגום העברי של משברי הרפובליקה רואה אור בימים שבהם מתחוור ביתר שאת עד כמה נחוץ לנו בירור יסודי ומעמיק של מושגי היסוד של הדמוקרטיה ושל היחסים בין אלימות לכוח.
בעידן של טשטוש גבולות ממאיר בין עובדה למניפולציה ובין אמת לדעה, ימים שבהם שורר בלבול מושגי בין כוח לסמכות ובין כוח לאלימות, חיבוריה הנוקבים של ארנדט מחדדים ומבהירים מושגי מפתח המשמשים גם בדיונים פוליטיים עכשוויים.
אי-ציות לחוק, האזרחי וגם הפלילי, הפך בשנים האחרונות לתופעה המונית, לא רק באמריקה אלא גם בחלקים רבים אחרים של העולם. ההתרסה נגד סמכות ממוסדת, דתית וחילונית, חברתית ופוליטית, כתופעה חובקת עולם, בהחלט עשויה להיחשב יום אחד לאירוע הבולט של העשור האחרון. אכן, "נראה שהחוקים איבדו את כוחם". כאשר מתבוננים מבחוץ וחושבים על כך מפרספקטיבה היסטורית, אי-אפשר לדמיין כתובת ברורה יותר על הקיר – אין סימן מפורש יותר לפגיעוּת ולאי-היציבות הפנימית של ממשלות ומערכות משפטיות קיימות. אם ההיסטוריה מלמדת משהו על הסיבות למהפכה – וההיסטוריה אינה מלמדת הרבה, ובכל זאת היא מלמדת הרבה יותר מתיאוריות של מדעי החברה – הרי זה שהתפוררות של מערכות פוליטיות קודמת למהפכות, שהסימפטום המובהק של התפוררות הוא שחיקה הדרגתית של סמכות שלטונית, וששחיקה זו נגרמת בשל אי-יכולתה של הממשלה לתפקד כראוי, הנוטעת באזרחים ספקות ביחס ללגיטימיות שלה. זה מה שהמרקסיסטים נהגו לכנות "מצב מהפכני" — שכמובן, בדרך כלל אינו מתפתח למהפכה.
