ספר השירה הרביעי של אלמוג בהר, שבו הוא ממשיך לנסח ברהיטות, מתוך שליטה יוצאת דופן ברבדיה ההיסטוריים והעכשוויים של השפה העברית, את מה שחוקר הספרות אריאל הירשפלד כינה "ביטויה הרוחני הגבוה של ההימצאות במקום הזה".
המנעד שבין שירת ימי הביניים לשירה הערבית המודרנית, שבין מוזיקת הפופ המערבית לתסיסה הספרותית והפוליטית בירושלים, שבין התלמוד לקוראן, שבין הבית פנימה למרחב הציבורי, משמש לבהר נקודת מוצא לאמירה בהירה, פשוטה ומורכבת גם יחד, לא רק על החברה שבה אנחנו חיים, אלא גם על החברה שהיינו יכולים להיות.
הצילום על העטיפה: בת - נטע אלקיים ומיכאל אלקיים, 2013
קודם נֹאמר הרבה מילים על אלוהים
א
אֲנִי מִתְפַּתֶּה לִכְתֹּב שִׁיר אֲשֶׁר יַכְחִישׁ אֶת הַמְּצִיאוּת
וִיסַפֵּק לָהּ הִזְדַּמְּנוּת שְׁנִיָּה: אֶכְתֹּב כִּי
גַּן עֶדֶן עֲדַיִן לֹא נִבְרָא, נָחָשׁ
עֲדַיִן מְצַפֶּה לְהוֹפָעָתָהּ שֶׁל חַוָּה, קַיִן
עֲדַיִן לֹא קָם עַל הֶבֶל לְהָרְגוֹ, מִגְדַּל בָּבֶל
עֲדַיִן לֹא נִבְנָה לְפַצֵּל שְׂפוֹת אֱנוֹשׁ, תּוֹרָה
עֲדַיִן לֹא נִתְּנָה לְמֹשֶה בְּהַר סִינַי, גִלְגַמֶשׁ
עֲדַיִן מְחַכֶּה לִלְמֹד אֶת סוֹדוֹת גּוּפוֹ, מַלְכִּיצֶדֶק
עֲדַיִן מְהַלֵּךְ בִּרְחוֹבוֹת עִיר שָׁלֵם, הַמִּלִּים שֶׁבָּהֶן אֲנִי מִשְׁתַּמֵּשׁ
עֲדַיִן מִתְחַנְּנוֹת לְהִשָּׁמַע בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה.
ב
בֵּין הַבְלֵי אָדָם לְהַבְלֵי שָׁמַיִם
אֶבְחַר בְּהַבְלֵי אָדָם. אֱלֹהִים
לֹא סוֹלֵחַ וּמַטֶּה מֵחֶסֶד לְדִין.
נַכְאִיב בְּשַׂעֲרוֹת רָאשֵׁינוּ לַשָּׁמַיִם
עַד שֶׁיִּבָּקְעוּ. נַכְבִּיד בְּרַגְלֵינוּ
עלַ האָ דֲָמהָ הנַוּ דֶֹדֶת והְנַשִּׁבְרֶּתֶ
עַד שֶׁתִּתְאַחֶה וְתִמְצָא מָקוֹם לְרָאשֵׁינוּ.
