אוטוטופיה של החוקרת תמר ברגר הוא מסע גיאוגרפי-ארכיטקטוני מעמיק, שבו היא חוצה את ישראל על חוט השדרה הפרוורי שלה, בין המרחב הציבורי למרחב הפרטי, דרך כבישים, שבילי גישה, שכונות, פרויקטים, התחלות בנייה, פיגומים - וכל מה שבתווך.
ברגר (דיוניסוס בסנטר, ברווח בין עולם לצעצוע) יוצאת מן החוויה הפרוורית הביוגרפית שלה ומשוטטת באוטוטופיה – המרחב הישראלי הפרוורי של זמננו: מרחב מופרט, מבוסס מכונית, מתפשט והולך וניכר מאוד לעין. בסדרה של נסיעות, המובילות בתורן לעצירות ולהרחבות תאורטיות, היא מתארת את המרחב הזה, בניסיון להבין אותו לעומקו ובאמצעותו להכיר עוד זווית של הישראליות.
יער של צמודי קרקע, עם גג רעפים אדום וגמלון וחלונות אנייה וחצר מרוצפת ועמוד כדורסל וכד חרס גדול ואורן לימוני וחניה ורחובות ששמותיהם שמות פרחים. או שורה של וילות מגודרות היטב, הנגלות באורח חלקי בלבד ורק בהצצה, עם גג רעפים כחול ושוב חצר מרוצפת ואורן לימוני וברֵכת שחייה. או מרחבים גיאומטריים של בתים דו־ או תלת־ או שמונה־ או תריסר־קומתיים או יותר, בתוך ערים ובשוליהן, לאורך כבישים רחבים וכיכרות, בין פארקים וגנים. וגם מערכות של דרכים ואולמות אירועים ותחנות דלק וקניונים ומרכזי תעסוקה ואתרי בילוי ומרכזי ספורט ופארקים. ודֶקים מעץ ומרצפות אקרשטיין ורהיטי גינה של כתר פלסטיק.
