"אז בדיוק כששחררו אותי לקראת סוף 1996 אמא זכתה בסכום קטן בהסדר פשרה על אחריות למוצר פגום ומייד השתמשה בכסף לצורך ניתוח קוסמטי של "רגלי העורב", הקמטוטים סביב העיניים. אלא שהמנתח הקוסמטי פישל ופגע איכשהו בשרירי הפנים שלה, מה שגרם לה להיראות מוטרפת מפחד כל הזמן. בלי ספק ידוע לכם איך פרצוף של בן־אדם יכול להיראות שבריר שנייה לפני שהוא מתחיל לצרוח. זה מה שאמא היתה עכשיו. מתברר שדי בתזוזה זעירה של הסכין לכאן או לכאן בזמן הפרוצדורה הרפואית הזאת והנה את נראית כמו מישהי בסצנת המקלחת של היצ'קוק. אז היא עברה עוד ניתוח קוסמטי כדי לנסות ולתקן את זה. אבל המנתח השני פישל גם הוא והמראה המפוחד נהיה אפילו יותר גרוע. הפעם בעיקר סביב הפה. היא ביקשה את התגובה הכֵּנה שלי והרגשתי שהקשר בינינו מחייב לא פחות מכך. רגלי העורב אמנם היו לנחלת העבר אבל הפרצוף שלה היה מסכה כרונית של אימה מוטרפת. עכשיו היא דמתה יותר לאֶלסה לנצֶ'סטר כאשר העיניים של אֶלסה לנצ'סטר נחות בפעם הראשונה על בן זוגה המיועד בסרט האולפנים הקלאסי מ־ 1935 "כלתו של פרנקנשטיין". עכשיו אחרי הפרוצדורה המפושלת השנייה גם משקפיים כהים כבר לא ממש עזרו היות שנשאר עוד עניין הפה הפעור והתנפחות הלסת התחתונה והגידים הבולטים וכדומה."
