שני חלקיה של הקלסיקה מאת סרוואנטס, הלא הוא מיגל דה סרוואנטס סַאַוֵידְרָה, שחלקה הראשון פורסם בשנת 1605 וחלקה השני ב-1615. יצירת המופת, שרק התנ"ך מתחרה בה במספר תרגומיו, מוגשת לנו בעברית בתרגום ביאטריס סקרויסקי-לנדאו ולואיס לנדאו ובעריכת טל ניצן.
גדולתו וסוד קסמו של דון קיחוטה, הנחשב לרומן המודרני הראשון, נעוצים אולי במינון הנכון של טראגי וקומי, בשילוב בין סיפור הרפתקאות לביקורת חברתית, בין שעשוע לכל קורא/ת בכל הזמנים לבין עיסוק יסודי בספרות, בפוליטיקה ובדת.
ובמלותיה של המבקרת אריאנה מלמד ב-ynet: "כל אופני הניתוח של דון קיחוטה אינם מסבירים את הפופולריות שלו, שרק הלכה והתעצמה מאז מות מחברו. עבורי, זהו שיא השעשוע שבתעתוע, ספר מודרני לחלוטין בערבוביה המשמחת בין מציאות לבין בדיון. בחלק השני של עלילות הדון, הוא עצמו מודע לכך שאנשים קוראים את החלק הראשון: לפנינו דמות ספרותית שמודעת להיותה דמות ספרותית, והמודעות הזו בכלל לא מפריעה לגיבור להמשיך ולחקות בגמלוניות מכמירת-לב [...] את אותם אבירים בדיוניים שדמותו משמשת כפארודיה שלהם. וכמובן, יש טחנות רוח, ונמשיך להילחם בהן כל עוד נקרא ספרים, וכל עוד נעשה מלחמות".
