בעט ברזל: שירת מחאה עברית

טלי לטוביצקי / קִראו לנחשים

                                "וְהָיָה מַחֲנֵנוּ טָהוֹר"

קִרְאוּ לַנְּחָשִׁים כִּי בּוֹזְזֵי-אָדָם בָּאוּ

וּמִקִּרְבֵּנוּ בָּאוּ וְאֶת שֶׁאִבְּדוּ הֵם מְבַקְּשִׁים לַעֲנֹש.
וַיָּבוֹאוּ בְּצוּקִים וּבִמְעָרוֹת וּבִמְחִלּוֹת-עָפָר
וְסָתְמוּ בּוֹרוֹת הַמַּיִם וְהַחֲמוֹר יָרוּ
וְאֶת הָאִשּׁוּר מִמִּשְׂרַד הַתֵּאוּם קָרְעוּ
וְקַת הָרוֹבֶה לִלְחִי בַּת הָעֶשֶׂר הֵנִיפוּ
וּכְסוּת אִבְּרָהִים פָּשְׁטוּ וּמְזוֹנוֹ הִשְׁלִיכוּ.
קִרְאוּ לַנְּחָשִׁים וְיָבוֹאוּ וְיַתִּירוּ קֶשֶׁר לִבָּם
כִּי נִסְאַב לִבָּם וְצֹרִי אַיִן
קִרְאוּ לַנְּחָשִׁים וְיָבוֹאוּ וְיִדְקְרוּ אֶת עֵינַי
כִּי נִלְאֵיתִי נְשֹׁא אֵין לִי חֵפֶץ בְּעֵינַי

הִתְפַּלְּלוּ לַנְּחָשִׁים אוּלַי בְּפִיהֶם הַתְּרוּפָה
קִרְאוּ לַנְּחָשִׁים וְיָחוּסוּ וְיָסִירוּ זוֹ הַמְּאֵרָה,
וּכְזֵר יְעַטְּרוּנוּ וְאֶל מִצְחֵנוּ בִּלְשׁוֹנָם
נִחוּמִים יִלְחֲשׁוּ,
כִּי יָפִינוּ מְאֹד בְּמוֹתֵנוּ.
 

מתוך אחרית הדבר מאת טל ניצן:

חשיבותה של שירת המחאה אינה יכולה להימדד בשאלות תועלתניות-כמותיות. את העקבות שהיא מטביעה במציאות ניתן לראות לרוב רק ממרחק זמן. העמדה האתית הננקטת בשירי הקובץ הזה היא כיום עמדת מיעוט. ואולם לאורך ההיסטוריה, גם הלא-ישראלית, יצירות ספרות מבטאות את האסור ואת המהפכני, ומקדימות - ומקדמות - את התקבלותו. המסר של שירי מלחמת לבנון, שהתקבל אז בהתעלמות, בבחינת "הכלבים נובחים והשיירה עוברת", היום הוא כמעט נחלת הכלל, כמו הביטויים השגורים "מלחמת יש-ברירה" ו"הבִּיצה הלבנונית". יום יבוא וגם שירי האסופה הזאת ייקראו כקול השכל הישר בעידן חשוך.