שלושה סיפורי אהבה מסעירים שזורים בספרו היצרי והאפל ביותר עד היום של אשכול נבו, שבו הוא צולל אל המסתורין שקיים בליבה של כל אינטימיות: בין גבר לאישה, בין הורה לילד ובין אדם למה שאבד לו.
ירח דבש שהיה אמור להיות רומנטי, הולך והופך לסיוט מרגע לרגע. מתמחה חדשה וצעירה מגיעה למחלקה פנימית ומעוררת ברופא בכיר צורך עז ובלתי מוסבר לגונן עליה. זוג נשוי יוצא להליכה הקבועה של שבת בבוקר בפרדסים שבפאתי העיר, הגבר נכנס רגע אל בין העצים - ולא חוזר.
ספריו הקודמים של אשכול נבו, כולם רבי מכר שתורגמו לשפות רבות:
הראיון האחרון
שלוש קומות
המקווה האחרון בסיביר
נוילנד
משאלה אחת ימינה וארבעה בתים וגעגוע
עורך הדין שלי אומר שגם אם נחליט לשקר בבית המשפט, כדאי להיות סגורים על האמת. ושהכי טוב שאכתוב לעצמי את האירועים בדיוק כמו שהם התרחשו. אז הנה.
*
עד אותו רגע לא יצא לי לראות בעיתון תמונה של מישהו שאני מכיר — שמת. אני יודע, זה כמעט לא סביר במדינה הזאת. הרי מתישהו, עם כל המלחמות והמבצעים־שהם־בעצם־מלחמות, אתה אמור לפתוח את העמוד הראשון ולהיתקל בתמונה של מישהו שהיה איתך בשכבה. או בצבא.
אבל לא. איכשהו הצלחתי להגיע לאמצע החיים בלי לעבור את החוויה הזאת. ואולי בגלל זה הצמרמורת היתה כל כך חזקה. בדרך כלל אומרים צמרמורת כי לא מוצאים מילה יותר מדויקת, אבל באמת נהיה לי קר בשכמות. ובעצם הזנב. קפאתי לגמרי מול התמונה הקטנה, שלא היתה בעמוד הראשון, אלא באחד העמודים האחרונים, מול העמוד של מודעות האבל. לא הייתי צריך להסתכל פעמיים. זה היה הוא. בילינו יחד בלה פאס רק כמה שעות, אבל הפנים שלו נחקקו לי. האף המסותת. העיניים, שאפילו בשחור־לבן של העיתון היה אפשר לראות שהן בהירות. הזקנקן, שנראה כמו זקנקן של נזיר.
הידיעה הקצרה שמתחת לתמונה סיפרה על רונן אמירוב, מטייל ישראלי בן 28 שנהרג בתאונה ב"דרך המוות" בבוליביה במהלך ירח הדבש שלו. האופניים שרכב עליהם, נכתב שם, סטו מהדרך והחליקו לתהום. אשתו, מור אמירוב, שהיתה איתו בשעת המקרה, הזעיקה עזרה, אבל עד שצוות החילוץ הגיע, לא נותר להם אלא לקבוע את מותו. גופתו בדרכה ארצה. ההלוויה תיערך בימים הקרובים.
