ספרו השביעי של אשכול נבו מתנהל כולו כרצף של שאלות ותשובות שנותן להן סופר מצליח, בן דמותו של נבו, שחייו האישיים והמקצועיים נתונים במשבר. הוא מנצל מחסום כתיבה שהוא חווה, ומשיב בפירוט על שאלות שנשלחו אליו כביכול מאתר אינטרנט.
"בדרך כלל התשובות שלו בראיונות כאלה מחושבות. זהירוֹת", נכתב על גב הספר, "אבל הפעם הלב שלו עומד להישבר, החיים שלו מאיימים להתפרק, והוא נחוש לכתוב את האמת העירומה. הפגומה. הוא רק לא בטוח שהוא זוכר איך עושים את זה".
"הראיון האחרון הוא הספר החשוף והנועז ביותר של אשכול נבו", כתב אריאל הורוביץ במוסף תרבות של מקור ראשון. "[...] נועז משום שנבו, כאמור, לפחות על פני השטח, כותב על עצמו ועל חייו. הסופר הוא נכדו של לוי אשכול, כמו נבו עצמו; הסופר מנחה סדנאות כתיבה, ועבד בעבר כקופירייטר. כל הפרטים הללו תואמים את הביוגרפיה של נבו, שחושף את הקלפים: את שיטות העבודה שלו, אך גם את הפחדים והחששות שלו; את ההיבטים המרגשים בחייו של סופר, ולצידם – ההיבטים הקשים יותר: בתו, שאביה לוקח סיפורים מחייה ושותל אותם בסיפוריו; בת זוגו, שחיה עם בעל שנתון בעולם של סיפורים ושקרים; הסופר עצמו, שמתמודד עם מחסומי כתיבה ועם דימוי מסוים שנדבק בו".
האם תמיד ידעת שתהיה סופר?
לא. אבל בנקודה כלשהי סביב גיל ההתבגרות הסתבר לי שפנטזיות האוננות שלי הרבה יותר מפורטות משל חברי הקרובים. אצלם זה היה תכליתי כמו פוטו רצח. אצלי היו מכשולים, קונפליקטים, דמויות עגולות. הייתי חייב להאמין לפנטזיות שלי כדי להתגרות מהן. אז בניתי אותן לפרטי פרטים. אני זוכר איזה לילה, ישנו בשקי שינה במרתף של הבית של חגי כרמלי ברמות, ארבעה חברים טובים, וכל אחד סיפר את הפנטזיה שלו. אני דיברתי אחרון, ועד שסיימתי לדבר כולם נרדמו, חוץ מארי, שלפני שסגר על עצמו סופית את הריצ'רץ' של שק השינה אמר בקול מנומנם: אחי, נראה לי שתהיה סופר. אבל אתה חייב ללמוד לקצר.
