בנפתולי האמנות המודרנית

אסופת מחקרים בעריכת נסים גל שעניינה אמנות מודרנית, המוקדשת לדומיניק לוי־איזנברג, שהיתה חוקרת ומרצה בכירה לתולדות האמנות. בשיעוריה ובמחקריה, צבע, קווי מתאר, צורות וגופים בתמונות נתפסו ככאלה שבכוחם לשאת על כתפיהם תיאוריה, לקיים יחסים מורכבים ועמוקים עם טקסטים ומחשבה.

הדיון בא לברור אפשרויות ולחקור רמות, עוצמות ומפגשים. לא אחת שילב הדיון אקראיות עם לוגיקה וסדר, ובסופו של דבר הותיר קצוות פתוחים. פרקטיקה זו התבססה על ההבנה לפיה דיון על אמנות לא אמור להצביע על כרונולוגיה או היסטוריה אחת, להכפיף את השיח או את היצירות לסדר הכרחי בלעדי ולמישור אחרון, אלא להציע הוראה או כתיבה נוודית שבה צורות ומושגים משוטטים ונעים מציור לציור ומשדה שיחני אחד לאחר.

לאחר המבוא תולדות האמנות כנדידה במרחבים ובזמנים שונים, מופיעים בספר 11 מאמרים בנושאים מגוונים, בחלוקה לשלושה שערים: אמנות מודרנית ואידיאולוגיה, ציור וטקסט, אמנות ישראלית ועכשווית.