לב האימון הוא הזמנה לחשוב על מקום האימון בחיים המתנהלים על פי דרך, פרי עטה של היוגיסטית והמורה המוערכת אורית סן-גופטה.
הספר מורכב מהערות ואבחנות קצרות על תרגולי מדיטציה, נשימות ותנוחות, על הקשר ביניהם ובין עיצוב התודעה והאישיות ונוגע בתהיות, בעיות ומשברים שחווים מתאמנים רבים לאורך הדרך, כולל בתחושות של פיצול בין האימון הרוחני לחיים בעולם היומיום.
מורה הצ'אן הסיני האן שאן, שחי במאה ה-15, אמר: "הנח דג על היבשה, והוא יזכור את האוקיאנוס עד יום מותו. שים ציפור בכלוב, היא לא תשכח את השמיים. לכל אחד מהם ישארו כמיהה וגעגוע לביתם האמיתי, למקום שהטבע קבע מושבם. האדם נולד במצב של תמימות, הטבע המקורי שלו הוא אהבה ונועם וטוהר. אך הוא מהגר בקלות יתרה, בלי מחשבה אחת על ביתו הישן. האם זה לא מעורר יותר עצבות מגורלם של הדגים והציפורים?".
אכן, אנחנו יכולים בקלות לשכוח את הטבע האמיתי שלנו. לאנשים ששאלו את רמקרישנה, מורה רוחני שחי בהודו במאה ה-19, 'איך להגיע לאלוהים? מהי הדרך?', הוא היה עונה: נחוצה כמיהה חזקה, געגוע. כשתהיה כמיהה, תתגלה הדרך. זה גם הרמז של האן שאן: הדג לא יכול לשכוח שהמהות שלו היא לשחות במים והציפור לא יכולה לשכוח שהמהות שלה היא לעוף בשמיים. ומשום מה האדם, בקלות בלתי נסבלת, יכול לשכוח את הטבע המקורי שלו, שהוא תמימות ואהבה וראייה רחבה. הוא יכול לשכוח, והוא שוכח.
אך אם מתעוררת באדם הכמיהה, אם הוא מתוודע לגעגוע בתוכו, אז הדרך מתחילה להתגלות בפניו. פעמים רבות האימון מזכיר לנו מי אנחנו. החום של האימון מאיר בתוכנו משהו מהבית המקורי שלנו. כאילו האימון הוא מין מפוח, שמעורר את גחלת הכמיהה, את חיות הרוח בתוכנו. אולי זאת החשיבות הגדולה של האימון.
