"אני חושבת שיותר מדי התרגלנו להלל ולקדש פוסט מורטם. משמח אותי להקדיש גיליון לאגדה חיה, להפליג בשבחה בפניה ולא אחרי מותה", כותבת מיכל חרותי בפתח הדבר לגיליון פברואר 2021 של מאזניים - דו-ירחון לספרות בעריכתה - גיליון חגיגי לכבוד יום הולדת השמונים של מאיר ויזלטיר, חתן פרס ישראל לספרות ולשירה לשנת 2000.
בגיליון, שכמו תמיד מתפקע מכל טוב ספרות ושירה ומסות ותרגום וביקורת (ראו תוכן עניינים משמאל): שתי סונטות ושני שירים חדשים של ויזלטיר עצמו, שירי מחווה, מסות ומאמרים על שירתו ועל דמותו מאת רפי וייכרט, אסתי ג׳ חיים, אילנה ברנשטיין, שירה סתיו, שחר מריו מרדכי, נטליה ויזלטיר, רוני סומק, טל ניצן, שמעון צימר, סיגל נאור פרלמן, צביקה ניר, יהודה ויזן, חגית גרוסמן, שי דותן, גלעד מאירי ונדבי נוקד.
בחלקו השני של הגיליון: מסה של עמרי הרצוג על בעלים ישראליים בספרות; תרגומים חדשים של רפי וייכרט לשימבורסקה; סיפורים חדשים של אסתי ג׳ חיים, טל ניצן, יונתן פיין, אילנה ברנשטיין, שרון קנטור, יוסי וקסמן, שירז אפיק; סיפור ביכורים של אמיר שילון; הסיפור הראשון של גלית דהן קרליבך שמעולם לא פורסם; שירים חדשים של רוני סומק, ריטה קוגן, אלעד זרט, ליאת מורבצ׳יק, כרמית רוזן, מירב גבעוני הרשובסקי, שני כץ, דליס, יעקב ברזילי; אוסיפ מנדלשטם בתרגום מירי ליטווק ומסה אישית של רינה ברוך.
ציורי השער הקדמי והאחורי: יאן ראוכוורגר
כשגילה בכניסה הביתה פורץ שהסתתר יחף בפינת הפרוזדור, אמר אבא, "מה אתה עושה פה?"
"חשבתי שלא גרים פה, אז נכנסתי לישון, אני מירושלים," סח האיש הצנום בלי להתבלבל; אבא הציע להכין לו כוס תה, וכשפנה אל המטבח ניצל האיש את הרגע וחמק החוצה בריצה.
הסיבולת למשוגעים היא משהו שכנראה קיבלתי מאבא שלי."
(מתוך רשימה של נטליה ויזלטיר על אביה).
הצייר והמודל - מאיר ויזלטיר
אפרופו פיקאסו
הַלֵּב הוֹלֵם וַאֲנִי חוֹלֵם
שֶׁהָעוֹלָם צָלוּל, שָׁלֵם
כְּמוֹ תַּפּוּז רַעֲנָן, תַּפּוּחַ זָהָב
שֶׁנָשַׁר מִן הָעֵץ לַגּוּמָה וְנִרְקַב
לְאַט, לְאַט, עַד שֶׁחָדַל
לִהְיוֹת תַּפּוּז, לִהְיוֹת בִּכְלָל.
וְהִנֵּה אֲנִי מְמַשְׁמֵשׁ בְּיָדִי
מֶשִׁי אוֹ קְטִיפָה מִפִּיקָרְדִי, אֲבָל
הַצַּיָּר מִתְאַיֵּן לִפְנֵי הַמּוֹדֵל
הוּא רַק הַמַּבָּט הַמְחוֹלֵל
אֶת עֶרְוָתָהּ וְאֶת שָׁדֶיהָ
עַד שֶׁתָּחֵל, אַל תִּבָּהֵל
לָנוּעַ מִן הַבַּד אֶל הֶחָלָל
הַתְּלַת-מְמַדִּי, תֵּצֵא אֶל הָרְחוֹב
וְתוֹתִיר אוֹתוֹ כָּאן
לְצַיֵּר אוֹתָהּ שוּב.
