בת שירות נקלעת לקרבות ירושה של עולם השדים במהלך שבעה של אשמדאי בספר הביכורים של יהודית קגן - "פנטזיה יהודית שלא דומה לשום דבר שנכתב בעברית עד כה", כדברי שלי קרן בביקורת שפרסמה בהארץ על חרשתא (מכשפה בארמית), "המצליח להפיח חיים בעולם עשיר ומלא כל טוב (או למעשה כל רע) של פנטזיה יהודית".
אופיר פרל חיפשה שירות לאומי ערכי ומשמעותי. שום דבר ממה שלמדה באולפנה לא הכין אותה לגניבת מגילה מהספרייה הלאומית, לבריחה מן המשטרה או להתמודדות עם שדים וליליות, ואם רק היתה יודעת שיש המכנים אותה “מכשפה” מאחורי גבה, ודאי היתה מזדעזעת מסנדלי השורש שלה ועד קצות שערה. אבל בכל שלב במסע שלה מירושלים לים המלח לצפת ובחזרה נאלצת אופיר לאלתר ולכשף מסלול מחדש. ולמרות הסכנות שאורבות לה בכל פינה, אף שוטר, צייד שדים יפה עיניים, או מפלצת קדמונית לא ימנעו מאופיר להשיג את מטרתה: להציל את העולם. או לפחות להשתדל מאוד לא להחריב אותו.
יהודית קגן היא ממקימי מיזם שעטנז: יוצרים יהדות פנטסטית. סיפורה בלוז כנעני זכה בפרס עינת ושלושה מסיפוריה היו מועמדים לפרס גפן.
שדים לא נוטים חסד למילה הכתובה, מעבר להתעללות בקוראים האנושיים בצורת פריעת עמודים וקיפול "אוזני חמור" אקראיות וחסרות הסבר. לכן ברור לכול המחסור הגדול בעדויות על האירועים שהתרחשו בעקבות מותו של אשמדאי השלושה־עשר. אם היו שדים שהעלו על הכתב את חוויותיהם, התיעוד יימצא כנראה בספריות של דור או צפת, ואף שד שמכבד את עצמו לא יקום מהספה כדי לקרוא אותן.
