בלה בת ה-16, גיבורת ספר הביכורים של המעצבת והמאיירת תמר טסלר, מגלה שהעולם כולו עשוי סודות: הסוד של חברתה הטובה שמתחמקת ממנה, הסודות האופפים את נסיבות חייו של אביה, ובעיקר - כך מתברר לה בהדרגה - היא. היא בעצמה סוד.
אביה כוכב טלוויזיה, חדל מלהגיש את מהדורת החדשות והסתגר בביתו, איש אינו יודע מדוע. כששואלים את בלה לאן הוא נעלם, היא אומרת שהוא יצא לחופשה, או שהוא כותב ספר. אלא שעם כל שקר כזה, משקלו של הסוד הולך וגדל.
שיר העצב הנורא, הנשען על סיפור חייה של המחברת, משרטט תמונות התבגרות ירושלמית בשנות התשעים של המאה העשרים - התאהבות ראשונה, סצינת המועדונים, הריון שאולי היה ואולי לא - כאשר ברקע סוד משפחתי והתמודדות עם מחלת האב.
הוא רוצה תותים. הוא מבקש ממנה תותים. הוא אומר לה, "תביאי לי תות." החדר חשוך, הווילונות מוגפים ושמש סתווית של אחר צהריים חודרת את תריס הפלסטיק הישן, מציירת שורת עיגולים קטנים ומרצדים על הקיר. העיניים שלו עצומות, הראש מוטה הצידה, הגוף שלו מצומק. דרך הסדין שמכסה אותו היא רואה עצמות בולטות ובטן נפוחה, כמו הר. "תביאי לי תות," הוא כמעט מתחנן, והיא לא יודעת אם הוא מבקש ממנה פרי או גאולה. אין לה תות לתת לו. במקרר יש קוטג', שלושה מלפפונים, חסה וכיכר לחם.
