"נראה שאני סובלת מקדחת הבאגאדובא, בספרות הרפואית אין לה כל אזכור, אבל יסבלו ממנה כנראה רוב הנשים שחשפו בדרך אכזרית כזו או אחרת שבגדו בהן. דיכאון וירטואוזי עצים לצד תפקוד מעורר השתאות. קדחת הבאגאדובא היא הג'ימי הנדריקס של הדיכאון", אומרת גיבורת באגאדובא, נובלת הביכורים של טלי כץ, המתארת קריסה הדרגתית של קשר זוגי.
בוקר אחד נפערת האדמה מתחת לרגליה של אישה צעירה – נשואה, אמא לשני ילדים קטנים, שעד לאותו רגע היתה עסוקה בשגרת החיים, הקריירה, האימהות, הזוגיות. מה עושים עכשיו? לשקם? לוותר? להתעלם? להמשיך בכל מחיר? מה נכון לעשות?
באגאדובא, נכתב באתר הוצאת שתיים, "נוגע במנגנונים העדינים של היתלשות, קריסת ערך עצמי, פירוק ונטישה, אבל גם באפשרות להיאסף ולמצוא את עצמך מחדש".
ביקום מקביל יש לי סטטוס חדש, אני כלום, אני שיעמום, אני סקסית כמו שידורי ערוץ הכנסת בתקופת הפגרה.
ואת זה כותב הגבר שבחר לאהוב אותי, ורק אותי, מכל הנשים בעולם.
ביקום מקביל יש עוד פה שהוא נשפך לתוכו, פטמות שמזדקרות לקראתו, גוף שמשתוקק אליו, געגועים שנשלחים אליו, על סיב אופטי בפס רחב בעסקת המקסימום ג'יגה שרכשנו כדי שיהיה שם מספיק מקום גם בשבילה, מתברר.
