דרך תיאור תולדותיו של כפר בדיוני בשרון, שהוא גן עדן וגיהנום, מספר גיורא אילון על עצים ואנשים, על חיוניותו של הטבע ועריצותו, ועל עלייתה ושקיעתה של ההתיישבות העובדת, בספר הרואה אור בסדרת קו מתאר של הוצאת אפרסמון.
כותבים עורכי הספר, שי צור ויגאל שוורץ:
כך הולכים השותלים הוא סיפור עלייתה ושקיעתה של ההתיישבות העובדת, המסופר דרך עיניו של אחד מבניה. גיבור הספר מסרטט פרקים-פרקים מקורותיו של הכפר הבדיוני "גבעות". החל בעלייה לקרקע ושנות הקמתו ההרפתקניות והמפרכות, המשך בצמצום משקי העזר ועקירת הפרדסים, ועד הפיכתו לפנינת נדל"ן נחשקת. בלשון חדה ומדויקת, הומור עוקצני ומידות שוות של פיכחון אכזרי ושל חמלה אוהבת, רוקם גיורא אילון את סיפורו של הכפר בשרון, שהוא גן עדן וגיהינום. נכרכים כאן, בלפיתה עזה, אוהבת ושונאת, זני צמחים ועצים ואנשים. אלה שנקלטו בהצלחה, ואחרים שכשלו להכות שורש, ולצדם האורחים שנטו ללון והשכנים שמעבר לגדר, כמו ילדי המעברה או העוזרת הפלסטינאית [...]
כך הולכים השותלים הוא מחווה למפעל ההתיישבות החלוצי בארץ-ישראל, בלי שהוא עושה הנחות לאוזלת היד והנפש האנושיות. אבל, מעל כל זה, מתגלה כוחו האדיר של הטבע, על חיוניותו ועריצותו. זה לועג לניסיון לרסן ולביית אותו. במחי סופה או שיטפון הוא מרסק עצים, מציף דרכים וחומס חיים, ובאותה קלות גם שם קץ לחלומות המנופצים ולבתים ההרוסים, לעצים הנגדעים ולכרמים המיובשים, מכסה הכול במשטחים מוריקים ובמרבדי פרחים.
גיורא אילון גדל במושב "בני ציון", עזב אותו בנעוריו ושב לאחר עשורים למשק הוריו והקים שם את ביתו. הוא היה עיתונאי וחקלאי. בין השאר כתב את הטור האהוב "ירושלמים" בעיתון "ירושלים", והיה תחקירן ועורך בטלוויזיה הישראלית. הוא נפטר ימים אחדים לאחר סיום עריכתו של ספר זה.
