הסופר הנורווגי, חתן פרס נובל לספרות קנוט המסון (1952-1859), מוכר לנו בעיקר מיצירתו הספרותית, אולם הוא שיקע לא מעט ממרצו גם בפן התיאורטי של מלאכת הסופר, ונודע כמי שהצעיד את הסיפורת הנורווגית אל המאה העשרים ופתח בפניה את שערי המודרניזם.
בכותר ה־31 בסדרת דרש של הוצאת דחק: לראשונה בעברית, תרגום של אלה נובק למניפסט של המסון, מן החיים התת־הכרתיים של הנפש (Fra det ubevidste Sjæleliv, 1890), ולצידו הרצאתו ספרות פסיכולוגית (Psykologisk literature, 1891) – צמד טקסטים הקוראים לשינוי יסודי באופן ייצוגו של האדם ברומן הנורווגי, ובראש ובראשונה באופן הטיפול של הסופר בפסיכולוגיה של הדמויות.
[...] לא די לי לחקור נפש במצבה המודע והרציונאלי; כפסיכולוג, מדובר מבחינתי גם בהארה וחקירה של צדדים אחרים מלבד הצד הטבעי האמיתי שלה. לכן אני אורב לה בזמן שהיא ישנה, או יוצא בעקבותיה כשהיא נאבקת בפנטזיות הפראיות ביותר בשעת ערות. אני מפתיע אותה כשהיא מתבוססת וכבולה בצער, ואני מטפס אחריה כשהיא מעופפת לגן־עדן מרוב שמחה. אני צועד איתה כשהיא מתנועעת בצעדים שקולים כאן במציאות, ואני עוקב אחריה בקנאות לעולמות אחרים, עולם המיסטיקה, עולם הרוחות, צד אותה במסעותיה בחלל, מאמירה אל תכלת־האגדות, משחקת עם כוכבים, מברכת את רוחות השמש, חוצה את גבול העולם וצונחת לצד טירה מוזהבת מאחורי הר במערב.
