טבעה ומטרתה של הסיפורת

ואז גיליתי שדרך פופולארית נוספת להימנע מלימוד הספרות עצמה, היא לעסוק באופן בלעדי בפסיכולוגיה של הסופר. מדוע היה הות'ורן מלנכולי ומה דחף את פו אל הטיפה המרה ומדוע הנרי ג'יימס העדיף את אנגליה על פני אמריקה? ההרהורים וההגיגים הללו עשויים להימשך לבלי סוף ולדחות עד בלי די כל התייחסות ליצירה עצמה. למעשה, היצירה מתקיימת במנותק ממחברה ברגע שהמילים מונחות על הדף, וככל שהיצירה שלמה יותר, פחות חשוב מי כתב אותה ומדוע. אם אתם בוחנים יצירה ספרותית, אז כוונות המחבר צריכות להימצא ביצירה עצמה, לא בחייו של המחבר. פסיכולוגיה היא נושא מעניין אך אין ספק שהיא לא צריכה לעמוד בראש מעייניו של המורה לספרות. הוא הדין בנוגע לסוציולוגיה. כשהייתי תלמידה, היו מקרים בהם רומן הוקרא בשיעור ספרות משום שהוא הציג בעיה חברתית שקשורה לאירועי השעה. סיפורת טובה עוסקת בטבע האדם. אם היא עושה שימוש באירועי השעה, אין פירוש הדבר שהיא משתמשת בהם עבור מטרות השעה – אם אירועי השעה הם מה שמעניין אתכם, מוטב שתפנו לעיתון.

מתוך: על הוראת הספרות