בספר שיריה החדש כותבת דפנה שחורי על עולם נעדר רגש בשפה כמעט חסרת פואטיקה. היא בוחנת כיצד מילים טעונות כחברוּת, קיר, קשר, מערכת יחסים, זמינות וחיבור, הופכות למערכת הפעלה אנושית, הגורמת לבני אדם לחוות את בדידותם מאחורי מסך. ההשטחה הרגשית הזו מראה את האופן שבו עולם המדיה הדיגיטלית הופך את בני האדם למושאיו, למעין מסכים שכל המערכים הרגשיים שלהם הם הבהוב וריצוד של נקודות כאב, ואת הפנים החדשות שלובשת השירה בעקבותיה.
דפנה שחורי, עורכת ספרותית ומשוררת. שיריה הראשונים התפרסמו בכתב העת 'עכשיו' בעריכת פרופ' גבריאל מוקד. ספרה האחרון, 'גולדפיש', ראה אור ב־ 2009 בהוצאת כרמל/עמדה.
כְּשֶׁנִּגְמְרָה הָאַהֲבָה דִּבַּרְנוּ בְּעִקָּר שְׁטֻיּוֹת
אֵיזוֹ מַעֲרֶכֶת הַפְעָלָה עָדִיף
אִם אַיְפוֹן אוֹ גָּלַקְסִי
גַּן נָעוּל אוֹ פָּתוּחַ
לוֹחֲצִים עַל כָּל הָאוֹתִיּוֹת
וְלֹא מַצְלִיחִים לְהִתְחַבֵּר
