סיפורם של ארבעה פורצי דרך – שלושה גברים ואישה – שהניחו את המסד הרעיוני והמעשי למה שמכונה "הרפואה האלטרנטיבית" בישראל.
תל אביב של שנות החמישים. ארבעה אנשים שונים, שגילו דבר מה יסודי ועמוק על גופם, מתגוררים בסמיכות זה לזה אך לא מכירים זה את זה. ארבעתם עומדים לחולל מהפכה בשיטות הריפוי בארץ, ולסחוף באישיותם הכריזמטית אלפי מטופלים וממשיכי דרך גם לאחר מותם: משה פֶלדֶנְקרַייז, דוקטור לפיזיקה, גר עם אמו ברחוב נחמני ומבצע בחדרו תנועות זעירות על מזרן. פּאוּלה גַרבּוּרג, רקדנית וזמרת אופרה, חיה בבית קטן ברחוב פינסקר ומתרגלת כיווץ והרפיה של שריריה הפנימיים. מרדכי נצח, מנהל חשבונות לשעבר, גר בשדרות בן-ציון לפי אורח חיים טבעוני. וַלטר הוֹפֶּה, פסיכיאטר, גר בדמי מפתח ברחוב בן-יהודה ונכנס מדי יום לקופסה גדולה כדי להיטען באנרגיה.
ד״ר משה כהן-גיל, שכתב באוניברסיטת בר אילן את עבודת הדוקטור שלו בנושא ההיסטוריה של הרפואה האלטרנטיבית בישראל, מספר על הארבעה, אשר באומץ לב מול הממסד הרפואי השמרני ובמחיר אישי כבד דבקו בשיטותיהם וטיפלו במסירות באינספור אנשים, ממש עד ליום מותם. סיפורם הוא סיפור של נחישות והתמדה, הצלחות ואכזבות, שיטתיות ואינטואיציה, גוף ונפש.
מתוך הפרק על משה פלדנקרייז:
ב-19 באוגוסט 1958 נערך במסגרת חגיגות העשור של ישראל חידון התנ"ך העולמי הראשון בירושלים. הזוכה בתחרות, עמוס חכם, שהיה פגוע בראשו ובידו, קיבל במתנה דירת שני חדרים מההסתדרות, וגם הטבה מיוחדת: כרטיס נסיעה חינם לכל החיים בכל קווי קואופרטיב אגד. ראש הממשלה באותה העת, דוד בן גוריון, שנודע בהערצתו את התנ"ך, היה הרוח החיה שמאחורי החידון.
בן גוריון לא הסתפק רק בסיוע כלכלי לחכם, אלא ביקש לטפל גם בנכותו. הוא לא קרא לרופאו האישי לשם כך אלא הזמין את משה פלדנקרייז, מטפלו האישי והאיש שלימד אותו לעמוד על הראש. פלדנקרייז לא נעתר בקלות לבקשתו של ראש הממשלה, ואמר לו: "אני עסוק, אינני סבור כי יש לי פנאי לקבלו". בן גוריון התעקש: "אין אתה מבין. זהו אדם גדול, הוא יהיה מפורסם. הוא יעשך מפורסם".
