המיליארדרים הנאצים: ההיסטוריה האפלה של המשפחות העשירות בגרמניה הוא מחקר פורץ דרך של העיתונאי החוקר דוויד דה יונג, המתאר כיצד כמה משושלות העסקים העשירות בגרמניה צברו כוח וסכומי כסף אדירים בזכות התמיכה שהעניקו לרייך השלישי - וכיצד ארצות הברית אפשרה להם לחמוק מעונש.
ב־1946 נעצר גינתר קוונדט – מייסד אימפריית התעשייה האיקונית ביותר של גרמניה, השושלת ששולטת כיום בב־מ־וו – בחשד לשיתוף פעולה עם הנאצים. קוונדט טען שההצטרפות למפלגה נכפתה עליו בידי יריבו הראשי, שר התעמולה יוזף גבלס, ובית המשפט זיכה אותו. אבל קוונדט שיקר. יורשיו, ויורשיהם של מיליארדרים נאצים אחרים, רק הלכו והתעשרו בדורות שחלפו מאז. רבים מהם מוסיפים לשלוט בנתחים אדירים של הכלכלה העולמית, בהם השושלות ששלטו בדיימלר־בנץ, שייסדו את ענק הביטוח אליאנץ ושעדיין שולטות בחברות פורשה, פולקסוואגן וב־מ־וו.
באמצעות מקורות שעד כה לא נחשפו ברבים, דה יונג מתאר ביזה שיטתית ואדירת היקף, שהתאפשרה הודות לחוקי נירנברג ולשיתוף הפעולה בין אילי התעשייה לראשי המשטר הנאצי, ומנסח כתב אישום נוקב נגד הטייקונים שהתגייסו למען היטלר. הוא מראה איך אותם טייקונים השתלטו על חברות בבעלות של יהודים, כיצד ניצלו עובדי כפייה ואף הגבירו את ייצור הנשק עבור צבאו של היטלר בזמן שאירופה בערה סביבם. דה יונג חושף עוד את האופן שבו האינטרסים הפוליטיים של ארצות הברית אפשרו למיליארדרים האלה לחמוק מפשעיהם ללא עונש.
ההזמנות, שנשלחו באמצעות מברקים ארבעה ימים קודם לכן, לא הותירו מקום לספק. הבירה קראה לאנשים לדגל. ביום שני, 20 בפברואר 1933, בשש בערב, הגיעו שני תריסרים מבין אנשי העסקים האמידים ורבי־ההשפעה בגרמניה, מי ברגל ומי במכונית נהוגה בידי נהג, לפגישה במעון הרשמי של נשיא הרייכסטאג, הרמן גרינג, בלב רובע הממשל והעסקים בברלין. בין הנוכחים היו גינתֶר קְוַונדט, יצרן טקסטיל שהיה לאיל הון העוסק בייצור סוללות ואמצעי לחימה; פרידריך פְליק, טייקון פלדה; הברון אַוּגוּסט פון פִינק, איש פיננסים מבוואריה, בעל הון מופלג; קורט שמיט, מנכ"ל חברת הביטוח העצומה אליאנץ; מנהלים מקונגלומרט הכימיקלים אִי־גֶה פארבֶּן ומענקית האשלג וינטֶרְסְהאל; וגוסטב קְרוּפּ פון בּוֹהלֶן אוּנד האלבַּך, יושב ראש של אימפריית הפלדה קרופ, שהגיע לתפקידו באמצעות נישואים.
שלושה שבועות קודם לכן עלה אדולף היטלר לשלטון בגרמניה לאחר שסיכם מאחורי דלתיים סגורות עסקה שהובילה את נשיא הרייך, פאול פון הינדנבורג, למנות את היטלר לקנצלר. כעת, מנהיג המפלגה הנאצית רצה "להסביר את מדיניותו" לקבוצה של תעשיינים, אנשי כספים, מנהלים ויורשים, או שלפחות כך הציג את מטרת הפגישה. אנשי העסקים קיוו לשמוע דברי עידוד בכל הנוגע לעתידה של כלכלת גרמניה תחת המשטר החדש. הם לא זכו להם. להיטלר היו תוכניות משלו לפגישה הזאת, ולארץ כולה.
