מהדורה מחודשת לספרו של הפסיכיאטר והפילוסוף המדיני הצרפתי פרנץ פנון, אשר פורסם ב-1952, כשפנון היה רק בן 27, היכה בתדהמה את החברה הצרפתית והיה לאחד הטקסטים המכוננים והמשפיעים של המאה העשרים.
בעור שחור, מסכות לבנות, לראשונה בעולם המערבי, העלה אינטלקטואל שחור במלוא חריפותה את שאלת הגזענות הלבנה ודיכוי האדם השחור, ואילץ את החברה הלבנה להתבונן באדם השחור ולהכיר בפשעיה ההיסטוריים נגדו. באמצעות שילוב מקורי בין הפסיכולוגיה הפרוידיאנית, ההיסטוריה של הקולוניאליזם וחקר הלשון ההגמונית, הטיח פנון בקוראים טקסט מהפכני ששינה את יסודות החשיבה המערביים ביחס לאדם השחור וממשיך להיות רלוונטי לכל מי שמבקש להבין את מקורם של הקונפליקטים המעסיקים אותנו עד היום: גזענות, דיכוי, כיבוש ושחרור לאומי ותרבותי.
פנון היה הראשון שקבע כי הלשון היא כלי הדיכוי העיקרי של האדם הלבן, ושבשפה הלבנה טבועה ההכרה כי "האחר" השחור הוא "נחות ומרושע". הספר, שכתוב כמניפסט, הוא שילוב בין אינטלקט חריף לרגשות עזים ועמוקים, ובין זעם מתפרץ לניתוח מדעי. הגותו של פנון עיצבה דורות של הוגי דעות
נחשבים, ומעבר להשפעתו האינטלקטואלית פנון נודע כ"פילוסוף של האלימות", ראה בה חלק בלתי נפרד מהמאבק לשחרור, וספריו היו למדריכים מעשיים להתקוממות נגד דיכוי וניצול ברחבי העולם.
ספר זה הוא ניסיון להבין את יחסי הגומלין בין שחור ללבן. הלבן כלוא בלוֹבֶן שלו. השחור בשחור שלו. אנסה לגלות את כיווניו של הנרקיסיזם הכפול הזה, ואת מניעיו. לטעמי אין זה מתאים כבר בתחילה, בשלב ההשערות, לפרט את המסקנות. הרצון לשים קץ למעגל שאין לו קץ, רצון זה בלבד הנחה את מאמצַי. הנה עובדה: הלבנים רואים את עצמם נעלים על השחורים. הנה עובדה נוספת: השחורים רוצים להוכיח ללבנים, ובכל מחיר, את עושר מחשבתם ואת עוצמת רוחם, המשתווה לזו של הלבנים. איך נחלצים מהמצב הזה?
***
אני מייחס חשיבות מרכזית לתופעת השפה. נחוץ לחקור תופעה זו משום שהיא תוביל אותנו להבנה מסוימת של הממד המתכַּנֶה למען־האחר אצל האדם הצבעוני — אם נסכים מראש כי לדבֵּר משמעו להתקיים בצורה מוחלטת בשביל האחר.
לשחור יש שני ממדים. הממד האחד מתייחס לבן הגזע שלו, והאחר — ללבן. השחור מתנהג אחרת עם הלבן ועם שחור אחר. אין שום ספק שהפיצול העצמי הזה הוא תוצר ישיר של ההרפתקה הקולוניאליסטית... ואת העובדה שהעורק הראשי שלו ניזון מתיאוריות שניסו להפוך את השחור לשלב בהתקדמות האטית מן הקוף אל האדם — איש לא יעז להכחיש. אלו הן ודאויות אובייקטיביות המשקפות את המציאות.
