לראשונה בתרגום לעברית, ספרה של קארסוֹן מקאלֶרס שראה אור ב־1941, עובד ב-1967 לסרט בבימויו של ג'ון יוסטון ובכיכובם של אליזבת טיילור ומרלון ברנדו, ונותר רלוונטי לגמרי גם בימינו.
"לא פחות מיצירת מופת. ספרות עילית של סופרת בעלת יד בוטחת", כתבה תהילה חכימי בהארץ על הנובלה, שעלילתה מתרחשת כולה במוצב צבאי בעתות שלום ונפתחת בכך שטוראי בשם אֶלג'י ויליאמס מתבקש לבצע עבודות גננות בחצרם של קצין זועף ואשתו הנאה.
בשל אי הבנה, הוא מבצע את המלאכה טוב משנתבקש, עד כדי כך שענפי עץ האלון שגדע לא מסתירים יותר דבר מהמתחולל בביתם של בני הזוג וגם של השכנים מהעבר השני של המדשאה בבסיס הצבאי. מה שנגלה לעיניו של הטוראי מטיל עליו כישוף. מבלי דעת גם הוא עצמו משמש זרז לדחפים ותסכולים מודחקים אצל דמויות נוספות בסיפור - כולן נתונות תחת מכבש האינטימיות של חיי היומיום בבסיס - והדברים ממשיכים להתגלגל עד שהם מגיעים לנקודת רתיחה.
בעת פרסום השתקפויות בעין זהב, היתה מקאלֶרס רק בת 24, אבל כבר סופרת ידועה בזכות הרומן צייד בודד הוא הלב, שראה אור שנה קודם לכן.
מוצב צבאי בעיתות שלום הוא מקום משעמם. קורים דברים, אבל אז הם חוזרים ונשנים. די במתווה הכללי של המתקן הצבאי להוסיף על השגרה החדגונית - צריפי הבטון הענקיים, את שורותיהם המסודרות של בתי הקצינים האחידים, את חדר הכושר, הכנסייה, מגרש הגולף ובריכות השחייה, כולם מעוצבים על פי דפוס נוקשה מסוים. ואפשר ששיממונו של המוצב הצבאי נובע בעיקר מן הבידוד ומכללי הבטיחות ומשעות הפנאי המתמשכות לאינסוף, משום שלמן הרגע שבו נכנס אדם לצבא, אין הוא צפוי אלא ללכת בעקבות קודמיו. ועם זאת, מפעם לפעם מתרחשים במוצב צבאי אי אלו דברים שלא סביר שיקרו שוב. במתקן דרומי אחד בוצע רצח לפני כמה שנים. בטרגדיה ההיא נטלו חלק שני קצינים, חייל, שתי נשים, פיליפיני וסוס.
