ספר הביכורים של יונתן פיין, ובו שישה סיפורים קצרים העוסקים בזהות ישראלית, בעיקר של צעירים - בשנות ההתבגרות הכואבות לעתים בבית הספר, בשירות הצבאי ובחודשי השחרור שאחריו, בתקופת הלימודים באוניברסיטה, ובזמן שמסמן אולי את קץ ההתבגרות, זמן הקמת המשפחה והבית.
גיבורי הסיפורים מעזים לגעת בפצעים פתוחים של החברה הישראלית ושל חיי הצעירים בתוכה: במרחק הפעור בין דור ההורים לדור הילדים, במתחים עדתיים ומעמדיים, ובחלומות הנעורים שמתרסקים אל שגרת ההתבגרות.
עוד מספרי יונתן פיין במגדלור
זה ללא ספק הוא. אותך, בינתיים, נראה שהוא לא מזהה אבל זה לא משנה. אתה שוב מחייך בהגזמה ומנסה להסיט את תשומת הלב אל החיוך המוגזם, הרחק מהרעד הלא נשלט של רגל שמאל.
הוא עוקף אותך ונכנס לסלון, מוודא שזו הכתובת הנכונה ועובר על תיאור הקריאה של חברת הביטוח. זו בסך הכול עוד קריאה של חברת הביטוח, שמוציאה לו עבודות. נזילה? הוא שואל. אתה עונה שיש סתימה. הוא עומד לפניך, עמוק יותר ממך בתוך הבית שלך, נכון לגשת אל האסלה. בינתיים הטלפון שלו מצלצל, הוא מבקש רשות במבט ועונה. גם אני אותך, הוא אומר כעבור כמה שניות, מבטיח להתראות בערב וסוגר. הוא תוחב את המכשיר לכיס ומבטו שוב קבוע בך. אם הוא כן מזהה, הוא לא נותן שום סימן. למה שיזהה, בעצם, אחרי תשע עשרה שנה?
