שני ספרי אהבה, שני ספרי שירה - ומחצית מחיי המשורר חוצצת ביניהם. חוצצת, או אולי מחברת? פַּבְּלוֹ נֵרוּדָה, מגדולי המשוררים בכל הדורות, כתב את “עשרים שירי אהבה וזֶמר נואש” בצעירותו, והספר ראה אור ב-1924, כלומר בשנת חייו העשרים של המשורר. לעומת זאת הספר “מאה סונטות של אהבה” (1959) הוא דוגמה מובהקת לכתיבתו של משורר האהבה בגיל העמידה: שירתו הבשלה פונה אל האהובה המייצגת בעת ובעונה אחת את הכמיהה לאישה ואת האהבה לחיים, למולדת, לאדם ולעולם. השילוב בין שני הספרים שעשרים וחמש שנות חיים מפרידות בין מועדי פרסומם, מאפשר לקוראים להתוודע לשירי אהבה מעולים ולהשוות את כתיבתו הבשלה של המשורר הצעיר ליצירתו המרעננת והמפעימה של המשורר הבשל. הספר מוגש לקוראים העברים בלוויית מבוא והערות מאת מתרגמו, המשורר רמי סערי.
"גּוּף שֶׁל אִשָּׁה, גְּבָעוֹת לְבָנוֹת, יְרֵכַיִם לְבָנוֹת,
אַתְּ דּוֹמָה לָעוֹלָם בְּגִישַׁת הִתְמַסְּרוּתֵך.
גּוּפִי, גּוּף אִכָּר בָּר, בָּך חָפַר
וְהוּא מַקְפִּיץ אֶת הַבֵּן מִבֶּטֶן הָאֲדָמָה.
הָיִיתִי לְבַד כְּמוֹ מִנְהָרָה. הַצִּפֳּרִים בָּרְחוּ מִפָּנַי
וְהַלַּיְלָה נִכְנַס בִּי בִּמְלוֹא עָצְמַת פְּלִישָׁתוֹ.
כְּדֵי לִשְׂרֹד חִשַּׁלְתִּי אוֹתָך כְּמוֹ נֶשֶׁק,
כְּמוֹ חֵץ בְּקַשְׁתִּי, כְּמוֹ אֶבֶן בְּכַף הַקֶּלַע שֶׁלִּי.
אַך נוֹפֵל פּוּר שְׁעַת הַנְּקָמָה, וַאֲנִי אוֹהֵב אוֹתָך.
גּוּף שֶׁל עוֹר, שֶׁל טְחָב, שֶׁל חָלָב חוֹשֵׁק וְחָסֹן.
אֲהָהּ כּוֹסוֹת הֶחָזֶה! אֲהָהּ עֵינֵי הַהֶעְדֵּר!
אֲהָהּ וַרְדֵי הָעֶרְוָה! אֲהָהּ קוֹלֵך, אִטִּי וְעָגוּם!
גּוּף שֶׁל אִשָּׁה שֶׁלִּי, אֶשְׁמֹר אֱמוּנִים לְחִנֵּך.
צִמְאוֹנִי, שְׁקִיקָתִי בְּלִי גְּבוּל, דַּרְכִּי בַּלְּבָטִים!
עֲרוּצִים חֲשׁוּכִים שֶׁבָּהֶם הַצָּמָא הַנִּצְחִי נִמְשָׁך,
וְנִמְשֶׁכֶת הָעֲיֵפוּת, וְהַכְּאֵב הָאֵינְסוֹפִי."
