הפילוסוף האנגלי ג'ון סטיוארט מיל, מחשובי ההוגים של המאה ה-19 ומאבות המחשבה הליברלית, ידוע בעיקר בשל תרומתו בתחומי הפילוסופיה של המוסר והמחשבה הפוליטית. הספר שלפנינו מציג לראשונה בעברית את מיל האסתטיקון, בחיבורו המוקדם Thoughts on Poetry and Its Varieties.
מיל עוסק כאן, בין היתר, בשאלה "מהי שירה?" ומתאר את ההבדלים שבין אמנות השירה לאמנות הסיפורת ובין השירה לצחות הלשון. החיבור פורסם לראשונה בכתב העת The Monthly Repository ב-1833, ובגרסה נוספת ב-1859 בספרו של מיל Dissertations and Discussions.
כה רב הוא ההבדל בין טבעה של השירה וטבעה של הסיפורת עד שדומה כי תשוקה עזה לאחת מבין השתיים תעיד על יחס של אדישות לאחרת. [...] שירה, באשר היא שירה של ממש, היא אמת; וסיפורת, אם היא בעלת ערך כלשהו, היא אמת: אך אלה אמיתות שונות. האמת שבשירה היא ציור אמיתי של נשמת האדם: האמת שבסיפורת היא לספק תמונת חיים אמיתית. שני סוגי הידע שונים זה מזה, הם עוברים בדרכים שונות, ובעיקר לאנשים שונים. משוררים דגולים ידועים לא פעם בבורותם המוחלטת בדרכי החיים. מקורו של מה שהם יודעים הוא התבוננות עצמית: הם מצאו בתוכם פנימה דוגמה מזוככת, דקה ורגישה להפליא של הטבע האנושי, שעליה מתנוססים חוקי הרגש האנושי באותיות גדולות ומאירות עיניים, אשר ניתן לקוראן גם בלא לימוד מרובה. ידע אחר בענינו של המין האנושי, אינו הכרחי להם כמשוררים – אך עבור הסופר, ידע כזה הוא בכול מכול כל. הוא נדרש לתאר דברים חיצוניים, לא את האדם הפנימי; פעולות ואירועים, לא רגשות; והוא לא יצלח לתפקידו אם יימנה עם אלה ש"מכירים את האדם אבל לא בני-אדם" כפי שאמרה מאדם רולאן על בריסו.