ממואר על אובדן, על אבל ועל האנשים שאנו אוהבים מאת הסופרת הניגרית צ'יממנדה נגוזי אדיצ'יה, מן היוצרות האהובות אצלנו במגדלור.
החיבור מבוסס על מאמר באותו שם שפרסמה בספטמבר 2020 ב-The New Yorker בעקבות מותו הפתאומי של אביה כמה חודשים לפני כן, והוא בו בזמן מחווה לחיים ארוכים של חסד וחוכמה, סיפור אהבתה העזה של בת להורה, ובחינה חושפנית של רובדי האובדן וטבעו של האבל.
Grief is a cruel kind of education. You learn how ungentle mourning can be, how full of anger. You learn how glib condolences can feel. You learn how much grief is about language, the failure of language and the grasping for language.
