ספר אמן של דני עשת הבנוי כולו מדברים שכתב ואמר דוד בן-גוריון בשנים 1972-1904. הספר מביא בסדר אלפביתי ציטוטים בליווי צילומים ומסמכים רבים, ומטיל זרקור על אישיותו ועל דרך הגותו של מייסד מדינת ישראל.
הספר נפתח בערך "אבא" ומסתיים בערך "תהום", ובין לבין אנו פוגשים בו את הערכים "הרצל", "כבוד", "עברית", "שלום עולמי" ועוד ועוד.
"אני בעקבות בן-גוריון מאז שבשירותי הצבאי בספרייה במשרד הביטחון הזדמן לי לקרוא טונות של חומר", סיפר המחבר בראיון עיתונאי. "לחשיבה של האיש הזה, שכתב בחייו המון, נתפסתי גם כשהגיעו אלינו הביתה שלושת כרכי יומן המלחמה של בן-גוריון [...] צעירים רבים לא יודעים כיום כמעט כלום, למרות שפע המידע על האיש, שלמעשה גם היה אשף של מילים. אני מקווה שהספר שלי יחזיר אותו בדרך מסוימת ולו במשהו".
בילדותי הייתי נער חלש ולעתים תכופות הייתי מתעלף. בעצת הרופאים אמא נסעה איתי לכפר, שם ספגתי לתוכי בפעם הראשונה אהבת החקלאות.
הדבר העיקרי שלמדתי מהחיים בארץ הוא: שדיבור שאינו צמוד למעשה - אין לו ערך. זוהי אמת פשוטה אבל חיונית, ולא רבים מבינים חשיבותה.
בעיקר אדבר קצת על העתיד. מחוז חפצנו ההיסטורי הוא חברה חדשה, הבנויה על חירות, שוויון, סובלנות, עזרה הדדית ואהבת הבריות, זאת אומרת חברה שאין בה ניצול, אפליה, שעבוד, שלטון איש באיש. אין אנחנו יכולים להתפאר שהעם בישראל הוא כבר עכשיו עם סגולה. גם מעמדנו בעולם ייקבע לא על ידי עושרנו החומרי כביכול, גם לא על ידי גבורתנו הצבאית, אלא על ידי המאור המוסרי של מפעלנו. ואם כי לא מעטים הצללים ובהם גם כמה צללים כבדים בחיינו עכשיו, יש לנו יסוד מספיק להאמין כי יש ביכולתנו להיות עם סגולה.
