"מזל יתומה נע במיומנות בין שני רבדים", כתב בהארץ עמרי הרצוג על ספרה השמיני של גלית דהן קרליבך. "הוא רומן עתיר תפניות, שהתעלומה שניצבת במרכזו נפתרת באופן בלתי צפוי; אך בה בעת הוא ממפה באופן מחוכם את הטיפוס הספרותי של הנערה היתומה. הוא משתעשע בחשיפת המרכיבים הפרוורטיים שמלווים את הדמות הזאת בדמיון התרבותי, ועושה זאת באופן משולח רסן ונבון".
זהו סיפורה של אביטל, יתומה חובבת ספרות – ובעיקר ספרים על יתומות ויתומים – שגדלה בשכונת עוני בפאתי ירושלים, אצל סבה וסבתה קשי היום וקשי הלב. היא מתגלגלת ברחובות ובחיי השוליים של ירושלים ונודדת ממאורות במרכז העיר, דרך שכונות עוני ועבודות מפוקפקות ועד למנזר בעיר העתיקה. אביטל, שגברים הולכים שבי אחר יופייה ושערה האדום, לא מפסיקה לחפש את אביה שלא הכירה מעולם. כאשר סוכן מוסד לשעבר נכנס לחייה ולוקח אותה תחת חסותו, נראה שחייה עומדים להשתנות, עד שמתבררים מניעיו הנסתרים.
כדי לספר לכם איך רצחתי את רמון, אני צריכה לספר איך חיסלתי את אחיטוב. וכדי לספר איך חיסלתי את אחיטוב, אני מוכרחה לספר קודם כול איך הרגתי את אמא שלי.
אני נמצאת פה במנזר מרימ'ס, ואולי מנזר זה לא המקום הכי מתאים בעולם להתוודות בו על רצח, למרות שיש פה תא וידוי. לא שהתא הזה עוזר למישהו: מי שעושה פשעים גדולים, שלא יצפה שיצליח להיכנס לחור וידוי פצפון.
