סוס בחצאית, ספר שיריה השני של ריטה קוגן, חושף משוררת בשלה, עתירת ידע ומלאת תשוקה, שבוחנת את סביבתה בעין רגישה וחקרנית כדי לצקת את ייחודיות החוויה שלה לתוך שירים מדויקים וחדים.
בספר מהדהדים סגנונות כתיבה קלאסיים מבית מדרשם של גדולי השירה הרוסית (פושקין, אחמטובה, מנדלשטם) ואלה מומרים באופן וירטואוזי לעברית, מבלי שתאבד המוזיקליות שלהם וללא תחושה, ולו קלה, של מלאכותיות. בנוסף, מפגינה קוגן בקיאות רבה בתרבות המקומית, הקלאסית והאקטואלית, ומתמרנת בטבעיות במשלבי העברית אף שלא נולדה כאן.
שירי הספר משרטטים דיוקן של ישראליות אחרת, שאינה מיליטנטית או מגויסת, אלא מורכבת ושברירית, ומשקפים מציאות סדוקה וכאוטית, פנימית וחיצונית כאחת.
אחרי האונס
לֹא קִרְצַפְתִּי אֶת עַצְמִי כַּנָּהוּג
(צִלּוּם אִי
לוּ
סְטְרַ
צְ
יָה
שֶׁל כַּתָּבַת פְּלִילִים).
הִבְרַקְתִּי בְּרָזִים,
הִלְבַּנְתִּי כִּיּוֹרִים,
שִׁפְשַׁפְתִּי מִשְׁטְחֵי שַׁיִשׁ.
בְּתוֹךְ הַדְּלִי
שֶׁבְּתוֹךְ הֶחָלָל
שֶׁמִּתַּחַת לְכִיּוֹר הַמִּטְבָּח
אָגַרְתִּי:
בֶּנְג סָגֹל,
בֶּנְג וָרֹד,
בֶּנְג כָּתֹם,
אֶקוֹנוֹמִיקָה בְּרֵיחַ לִימוֹן,
אֶקוֹנוֹמִיקָה עִם מֵסִיר אַבְנִית,
אֶקוֹנוֹמִיקָה.
אַחַר כָּךְ, עַל הַסַּפָּה הַיְּרֻקָּה,
יָשַׁבְתִּי וְקִלַּפְתִּי אֶת הָעוֹר,
פִּסּוֹת פִּסּוֹת מִכַּפּוֹת הַיָּדַיִם.
בָּבוּאָתוֹ הַשְּׁחֹרָה נִבְּטָה אֵלַי מִכָּל הַמַּרְאוֹת:
הַבְּרָזִים,
הַכִּיּוֹרִים,
מִשְׁטְחֵי הַשַּׁיִשׁ -
נְקִיָּה.
