סל קניות
סל הקניות ריק
חזרה לחנותבורא מיני יללות
לורן מילק
שירה אירוטית נשית, מחוספסת, דוקרת ומלטפת, הנוגעת בעצבים החשופים של שירת הגוף והנפש בעת הזו.
מי מעיר מנגינות אש מתוך שפתיה של המשוררת לורן מילק? "בחורים שלי גרים", היא כותבת, והופכת את הגוף לחוט להט דקיק של נורה, העומדת קרובה לאש מבלי להתפוצץ. הגוף המחולל הופך להיכל קדוש; לחליל, שמחוריו מצליחה לבקוע צעקה מתוך השריפה. המשוררת היא מדיום, הכול עובר דרכה, אך היא אובייקט בוער שאיננו אוּכּל. הינומת יסמין מקיפה את שירי הספר ומעניקה להם משמעות הילתית, שלאורה כל התנסות פרטנית נתפסת כאבן דרך באודיסיאת ההתקדשות לקראת מימוש הרגע הנכסף. רק שם, כותב יעקב ביטון, ינץ, ועתיד לזרוח, האור בכל יפעתו.
מתוך בורא מיני יללות
תה מאצ'ה
הַיֶּלֶד הָיָה נִפְעָם
רָצָה לִשְׁתּוֹת תֵּה מָאצָ'ה וְנִרְדַּם
כְּשֶׁהוּא חוֹלֵם עַל דּוֹנַלְד דָּאק וְהַסְּנָאִים שֶׁלּוֹ.
קוֹלוֹת מְצַרְצְרִים אֶצְלִי בָּרֹאשׁ
כְּמוֹ בִּירִיּוֹת אֲדֻמּוֹת נִלְחָצוֹת עַל תָּאֵי הַמּוֹחַ
שׁוֹמַעַת מֵאִיר בַּנַּאי,
הַיֶּלֶד מְסַיֵּם לְהִתְקַלֵּחַ.
קַוֵּי הָעֶרֶב נִמְתָּחִים מִן הַגַּלִּים אֶל הַסְּלָעִים
נִדְלָק לִי אוֹפַנּוֹעַ בַּגּוּף.