ארבעה חיבורים מאת המשורר, המסאי, מבקר הספרות ואחד מגדולי האינטלקטואלים של צרפת, פול ואלרי (1871–1945).
כותבת ענת רנן באחרית הדבר לספר:
"מסע הוא פעולה היוצרת קשר בין ערים לשעות, אך מה שיפה עד מאוד במסע, ופילוסופי ביותר בעיניי, הוא פסקי הזמן בין העצירות" - כך נפתחת המסה השיבה מהולנד, שאת שמה קיבל קובץ זה. המסה מסתיימת במילים: "המסע הוא מלאכה דומה למדי לאיזו סימפוניה." נראה כי בכל אחד מארבעת הטקסטים המאוגדים בקובץ זה עורך ואלרי מסע למגוון של נושאים, במהלכו הוא בוחן מושגים שונים כזמן וכמקום, מחשבה ותנועה, אמיתי וכוזב, חלום ועֵרות, תודעה ושפה – ודומה שבכולם הוא מציג לפנינו את המתח שבין האידאה הטהורה והמוגבלות הבלתי נמנעת של האקט תוך שהוא נותן קדימות לפוטנציאל האידאי האין־סופי על פני הפרקטיקה.
מסע הוא פעולה היוצרת קשר בין ערים לשעות. אך מה שיפה עד מאוד במסע, ופילוסופי ביותר בעיניי, הוא פסקי הזמן בין העצירוֹת.
איני יודע אם יש חובבים כנים של מסילת הברזל, שוחרי הרכבת למען הרכבת, ואיני רואה אלא את הילדים היודעים להתענג כראוי על השאון ועל העוצמה, על נצחיותה של הדרך ועל הפתעותיה. הילדים הם אמנים גדולים בכל הנוגע להנאה מוחלטת. באשר לי, אני מערסל את עצמי תמיד, מרגע שגוש הקרונות מתניע, אל מטפיזיקה נאיבית ומעורבת במיתוסים.
אפילו הרעיונות, מופתעים תמיד, נגררים, כאילו נמתחים בידי שטף המראות, משתנים כדרכו של צליל שראשיתו מתעופפת ומתרחקת.
