להריח בושם ותשוקה ומוסריות הם שניים מסיפוריו הראשונים של גוסטב פלובר. כשקוראים אותם, קשה להאמין שהם נכתבו בידי נער בן חמש עשרה בלבד. הסיפורים מעידים על נפש בוגרת ועל כישרון גדול, שאכן הבשיל והגיע אחר כך לשיאים ספרותיים המוכרים לנו. הסיפורים רואים כאן אור לראשונה בתרגום לעברית, פרי עבודתה של אביבה ברק.
בשני הסיפורים נשים הן העומדות במרכז. פלובר מפליא לספר את סיפוריהן ומתאר באופן חד ומדויק את ריגושי האהבה ואת הכאב ועלבון הנטישה שהן חוות ביחסיהן עם הגברים שלהן. מרשימה במיוחד היא העובדה שהסופר בן החמש עשרה הצליח לחדור ללִבה של אישה אוהבת, נבגדת, ננטשת, ולתאר את המתרחש בו בצורה בהירה, אמינה ובוגרת כל כך.
"אה!" אמרה בלבה, כאשר ראתה אישה הגונה עוברת וכובע לראשה, "מדוע איני דומה לה?" ואז לפתה הקנאה את לִבּה. כאשר ראתה את אִיזַבֵּלָדָה רוקדת, שאלה את השמים מדוע לא צר אותה הטבע כך, והיא שנאה את אהובתו של בעלה. ברגעים אלה, כאשר היה לה קר, כאשר ראתה את פדריו חי באושר ובשמחה, אזי הייתה רשעה וחדלה להאמין באלוהים.
