האדריכל המצרי חסן פתחי (1989-1900) היה פורץ דרך מהפכני, שקרא תיגר על עידן הבטון והטכנולוגיה המודרנית, חזר לבנות בבוץ ובחומר בתכנון הומני קהילתי, והשיב לגדולתה את האדריכלות המדברית המקומית של בתי החומר. כך הפך לחלוץ האדריכלות התואמת את תנאי הסביבה.
ספרו אדריכלות לעניים היה לתנ"ך של החֲזָרה לטכניקות בנייה עתיקות בבוץ ואדמה, שכן "החומר הוא הדבר הנכון לעטוף בו את האדם." הספר מגולל את קורותיו של פרויקט הבנייה הכפרית שהגה לכפר גורנה החדשה שליד לוקסור, ורבים בעולם רואים במִשנה הפילוסופית-מעשית הזו את הטקסט המשמעותי ביותר שנכתב בנושא תכנון אדריכלי בר-קיימא. פתחי נוקט בו לשון אישית פרגמטית, כשלנגד עיניו הכפריים המקומיים על משאביהם, הרגלי חייהם והמסורת שהם באים ממנה.
במהלך חייו תיכנן פתחי כ-160 פרויקטים במצרים ובעולם, שגולת הכותרת בהם היא הכפר גורנה החדשה, שנבנה במאמץ קהילתי משותף בטכניקה שניצלה את הזמינות והמקומיות של חומרי הבנייה (אדמה, קש וחול), ללא הזדקקות לחומרים מודרניים כמו ברזל ובטון. הוא שילב אלמנטים מסורתיים מהאדריכלות הערבית, יצר מרחבים של מנוחה מהחוץ והתאים את הבית לצורכי האדם.
כיוון שהצעותיי נוגעות בעיקר לאיש הכפר, ספרי מוקדש לו. הייתי רוצה להפנותו לו לבדו, ואני מקווה שקרוב היום שבו יוכל לקרוא ולשפוט אותו בעצמו.
אילו היו נותנים לכם מיליון פאונד, מה הייתם עושים בהם? בילדותנו הרבו לשאול אותנו את השאלה הזאת, והיא גרמה לנו להפליג בדמיונות ולשקוע בחלומות בהקיץ. לי היו שתי תשובות אפשריות: הראשונה, לקנות יאכטה, לשכור תזמורת, להפליג מסביב לעולם עם החברים שלי כשאנו מאזינים לבאך, לשומאן ולברהמס. השנייה, לבנות כפר שבו יוכלו הפלאחים לחיות את החיים שביקשתי בעבורם.
