דורודנגו - אומנות יפנית של יצירת כדורי בוץ

מתוך פתח דבר, מאת העורכת המדעית של הספר, גלית סיון:
כשהתגלה בפני עולם הדורודנגו, התחוור לי שבתוך התרבות היפנית העשירה והמפותחת של בנייה ויצירה באדמה, מתקיים עולם שלם של משחקי ילדים בכדורי בוץ. נפקחו עיני. האומנות הזאת היא זיקוק של פשטוּת, היא משחק ילדים עם מתנות מפתיעות, ומפתיע מכול - היא מתאימה לחיים המודרניים כמו עקבה בבוץ לכף הרגל שטבעה אותה. יצירת הכדורים היא אומנות אדמה שכמעט לא צורכת מקום ומשאבים, די בשקית אדמה וכמה כלים שיש בכל  מטבח ואפשר לעשות אותה גם בקומה 17.
מה מקורה של אומנות הדורודנגו היפנית? קשה לקבוע בוודאות. ידוע שאנומוטו-סן, אמן טיח מפורסם מטוקיו הידוע בגימורי האוטסו (Otsu  - טייחי אדמה-סיד ממורקים) שלו, הוא שהחל ליצור את כדורי הדורודנגו בשנת 1980.  בקרב תלמידיו ואמני טיח נחשב אנומוטו-סן לאבי הדורודנגו. אולם כיום מוכרת אומנות זו ברחבי העולם בזכותו של פרופסור פומיו קאיו מאוניברסיטת קיוטו, שהקים אותה לתחייה ביפן בשנה 1999 ובהמשך גילה אותה לעולם. דרכה חקר את הפסיכולוגיה של משחקי ילדים, ומשיעור פעיל בבתי ספר ביפן היא הפכה לטרנד עולמי [...]
[...] אין דרך ממשית להסביר את הדורודנגו.
דורודנגו צריך לעשות. המחשבה, הרעיון, התובנות - נובעים כולם מתוך העשייה ומעצם המגע המתמשך עם החומר.