על האדריכלות הברוטליסטית של ארנונה אקסלרוד (2019-1935), שחדרי אוכל בתכנונה שירתו ועודם משרתים קיבוצים ברחבי הארץ, מכפר גלעדי שבאצבע הגליל ועד גְרוֹפית שבערבה, בספרם של ד"ר צבי אלחייני ומיכאל יעקובסון, המכנס לראשונה את עבודתה ומעשיר את מדף הספרים העוסקים בגילומו הבנוי של הרעיון הקיבוצי והשיתופי.
בתור הזהב של התנועה הקיבוצית, באמצע המאה שעברה, היו חדרי האוכל מעוז חיי הקהילה בימים של שִגרה ושל חג. תחת ידיה של אקסלרוד פותחו מבנים אלה ושוכללו בהתאם לצורכי השעה, מגבלות המימון, נתוני השטח והקִרבה לגבולות המדינה. בשנים שבהן אידיאות ופרקטיקות של שימור טרם התגבשו בתודעת התכנון בישראל, אקסלרוד ניגשה לבניינים שתכננו אבות האדריכלות הארצישראלית, ועטתה עליהם – או העמידה במקומם – מבנים תקיפים ממורשת המודרניזם המאוחר והברוטליזם, במזיגה של סוציאליזם ופרגמטיות.
בעשורים האחרונים הועם זוהרה של התנועה הקיבוצית, ומאז תור הזהב שלה באמצע המאה ה-20 מצויה התנועה – על שלל זרמיה – בתהליך מתמשך של שקיעה וחיפוש דרך. בשמונים שנותיה הראשונות העמידה תנועה התיישבותית-אוטופית זו חזון יוצא דופן ליישוב הארץ הישנה-חדשה והציעה דפוסי חיים חלופיים בכל תחום. עקרונות הקולקטיב – שביקשו להחליף דגמים חברתיים מוּכּרים, הָחֵל באורחות העיר והכפר וכלה בתא המשפחתי המסורתי – נוסו אמנם קודם לכן באירופה ובארצות-הברית, אך בשום מקום בעולם לא היכה הרעיון שורש וקנה לו מעמד מרכזי ומאורגן ותוכנית פעולה שיטתית ומפורטת, כפי שקרה בתקופת היישוב ובעשורים הראשונים למדינת ישראל.
מבע תכנוני חדש נדרש אפוא למבנה החברתי יוצא הדופן של 270 קיבוצים, שהוקמו בטווח זמן קצר יחסית בתמיכת המוסדות המיישבים והמדינה. התוכנית הפיזית של הקיבוץ אינה דומה לאף צורת יישוב אחרת – לא בפרישׂת הבינוי ולא בתכנון המבנים: האידיאולוגיה השיתופית התגלמה בתכנון ייחודי של סביבות העבודה, המגורים, ההסעדה, החינוך והפנאי ושל השטחים הפתוחים. "תיקון עולם" שקופל ברעיון הקיבוצי המהפכני, בא לידי ביטוי, בין השאר, גם בתחומי האדריכלות, הבנייה והתכנון. בתחומים אלה מתבונן ספר זה, שבמרכזו אדריכלית יוצאת דופן שפעלה בעיקר במסגרת התנועה.
