אחרי המודרניזם - האדריכלות של משה לופנפלד וגיורא גמרמן מכנס לראשונה בהקשר תיאורטי והיסטורי רחב את עבודתם המשותפת של שני אדריכלים שביקשו להתנער מן האחידות הגיאומטרית של הבנייה החדשה בישראל בעשור הראשון למדינה, אשר עבודתם נגעה כמעט בכל תחום מתחומי האדריכלות: תכנון ערים וסביבות מגורים; מבני תעשייה, ספורט ואירוח; מוסדות חינוך וספריות, תרבות וקהילה.
גוף העבודה המקיף של השניים משקף את חילופי האופנות וסדר היום התכנוני והסגנוני במחצית השנייה של המאה העשרים, ובקנון של אדריכלות ישראל כלול לפחות בניין מייצג אחד פרי תכנונם מכל תקופה ותקופה: החל ב"בית המגירות" בבאר-שבע, נציג הסטרוקטורליזם הניסיוני של שנות השישים; עבור בספריית בית אריאלה בתל אביב - אחד השיאים האקספרסיוניסטיים של הברוטליזם הישראלי המאוחר ושל הבנייה המתבצרת, שנפוצה בישראל לאורך שנות השבעים והשמונים; וכלה בקריית התרבות באשדוד, מהמופעים השנויים במחלוקת של האדריכלות הפוסט-מודרנית בשנות התשעים של המאה העשרים.
ד"ר צבי אלחייני הוא אדריכל, חוקר ואוצר, מייסד ארכיון אדריכלות ישראל ומחבר ספרי אדריכלות רבים. מיכאל יעקובסון הוא אדריכל וגיאוגרף, הכותב על אדריכלות ותכנון במגוון כתבי עת.
עיצוב גרפי, עריכת דימויים והפקה: מיכאל גורדון.
השפה האדריכלית של משה לופנפלד וגיורא גמרמן צמחה מתוך התנגדות. התבוננות ממבט–על בהקשרי פועלם במרחב הישראלי - בייחוד לאורך שנות ה-60, העשור הראשון של שותפותם המקצועית - קושרת אותם למספר לא גדול של אדריכלים ישראלים, שבין אמצע שנות ה–50 לשנות ה–70 ביקשו להתנער מן התכנון והבינוי הגנריים של העשור הראשון למדינה ולקדם חשיבה ופרקטיקה מקצועית ניסיונית, אלטרנטיבה לקיים.
אדריכלים אלה פעלו בריאקציה - לוחמנית ורומנטית לפרקים - לאחידות הגיאומטרית שפשתה בבנייה החדשה בארץ בעשור שאחרי 1948. שיכוני הבלוקים שהוטלו על הערים והשכונות החדשות ברחבי הארץ, לצד רבבות בנייני–תיבה אחרים שהוקמו אז כמענה על מרבית הפרוגרמות, סימנו לדידם כניעה ל"ענייניות החדשה" של המודרניזם המוקדם והימנעות מכל שכלול מורפולוגי מורכב. כמתכננים צעירים חדורי מרד ודחף לחידוש ושינוי, הם ביקשו לקדם פתרונות דיור שונים מאלה שהוכתבו על–ידי מחלקות התכנון הממשלתיות ונדפסו בקטלוגים ממלכתיים של טיפוסי–בניין משוכפלים. ברוח הזמן הושפעו רבים מהם מהגישות הסטרוקטורליסטיות שרווחו אז בספרות המקצועית ובכתבי–עת מרכזיים, שהגיעו לארץ בעיקר מארצות–הברית ומאירופה והיו ערוצי חשיפה בלעדיים כמעט לאופנות בינלאומיות בשדות התכנון.
