הדפסה מחודשת למסה קוויר באופן ביקורתי (1993) של
ג'ודית באטלר, אשר הפכה זה מכבר לטקסט מכונן של התיאוריה הקווירית, ובה היא נדרשת לשאלת המעמד והמשמעות של זהות - אישית וקבוצתית - בעולם שבו לא ניתן לראות בזהות דבר יציב, נתון ואותנטי.
באטלר, אחת הכותבות המרכזיות והמשפיעות ביותר בתחום של לימודי מיניות ומגדר, תיאוריה קווירית ותיאוריה פוליטית, מציגה אלטרנטיבה למחשבה על זהות מגדרית או מינית במונחים של שחרור ואמת. מחשבתה מבוססת על אידיאל של זהות גמישה, מודעת לעצמה ויצירתית. קטגוריית ה"קוויר", אשר הפכה משם גנאי לכינוי עצמי בעל משמעויות מעצימות, משמשת את באטלר לבחון דרכי פעולה וקיום אוטונומי אלטרנטיביים העומדים בפני כל מי שלא עונה להגדרות זהות בינאריות.
השגותיה האחרונות של איב סג'וויק (Sedgwick 1989) לגבי מבעי־ביצוע (performatives) קוויריים מאתגרות אותנו לא רק לשקול את החלתה של תיאוריה מסוימת של פעולות־דיבור (speech acts) על פרקטיקות קוויריות, אלא גם לחשוב כיצד קורה שה"קוויריזציה" משמרת את מעמדה כתו־מגדיר של מבעים ביצועיים ככלל. מרכזיותו של טקס הנישואים בדוגמאות שנותן ג"ל אוסטין (Austin) להמחשתם של מבעים ביצועיים, מניחה שההטרוסקסואליזציה של הקשר החברתי היא הצורה הפרדיגמטית של פעולות־דיבור המביאות לכלל מעשה את מה שהן מכנות בשם. האמירה "הרי את מקודשת לי" מאצילה תוקף על היחס שבשמו היא קוראת. אבל מנין וממתי שואב מבע ביצועי כזה את כוחותיו? ומה קורה למבע הביצועי כאשר מטרתו אינה אלא ביטול הכוח המונח והמנחה של הטקס ההטרוסקסואלי?
