פילים לבנים, ספרה הראשון של קרן שווץ, אשר זיכה אותה בפרס ספיר לספר ביכורים לשנת 2022, הוא רומן המהתל בחלוקה המסורתית שבין סיפורת בדויה לסיפורת לא בדויה.
במהלך לימודיה בלונדון, מגלה מירה, דוקטורנטית ישראלית, תצלום משפחתי שבמרכזו מקס כהן, קצין יהודי ששירת במשטרה הבריטית בפלשתינה ורעייתו תרז, בת למשפחת טמפלרים. קשיים כלכליים מזמנים אותה לביתם של פיטר ולנה, זוג סוחרי עתיקות הפורש עליה חסות זמנית, אך קורותיהם של מקס כהן ורעייתו ממשיכים לרדוף אותה ומעוררים בה את התשוקה לשוטט באתרים ממשיים וכן באתרי זיכרון בניסיון לתור אחר ההיסטוריה של המרחב בארץ ישראל פלשתינה.
שאלת המחקר של מירה, העוסקת בפילים לבנים באדריכלות בת זמננו, נדחקת לטובת מסע דילוגים בין עבר להווה, בין לונדון לפלשתינה, בין מונומנטים אדריכליים לרשומות מן העבר, בין מה שהיה יכול להיות לבין מה שהיה. אך כדי להשלים את הפאזל ולהבין מה עלה בגורלו של מקס, עליה להפנות את המבט גם אל הנופים הפנימיים.
כשהתחלתי לחקור על אודות הקצין מקס כהן, מפקד במשטרה הבריטית בפלשתינה, נזכרתי במשחק סימולציה שהשתתפתי בו בבית הספר היסודי בכיתה ד' או ה'. הפעילות התקיימה במסגרת שיעור מולדת והיו מעורבים בה כמה אלמנטים מסעירים שעוררו בי ציפייה לקראתה, חודשים רבים לפני שהתרחשה. אפשר לומר שנאחזתי באותה פעילות כמפלט מהיומיום, שאז עוד לא ידעתי לכנותו מכאיב. קיוויתי שהיא תחלץ אותי ממנו, כאילו היה מדובר במכונת זמן משוכללת ולא בהדמיה של הברחת מעפילים לשטחה של פלשתינה שנשלטה אז על ידי המנדט הבריטי.
