בספר שכותרת המשנה שלו היא סיפור החיים האמיתי לחלוטין והמומצא לגמרי של אבא שלי, שנכתב כתמונת מראה אלטרנטיבית לרומן המשפחתי המצליח שלו הבן הטוב, מציב שי גולדן את אביו במרכז הסיפור המשפחתי.
גולדן ביקש מאביו לשתף אותו בזיכרונותיו, אך הבין עד מהרה שזה לא כל כך פשוט: זכרונות מהילדות, מהשואה ומהמשטר הקומוניסטי ברומניה, מטראומת יתמות ואובדן ילד, משנות קליטה מורכבות בישראל עם אהבת חייו והתמודדות עם אימוץ של שני ילדים שאספו מבית יתומים - כל אלה יצרו בליל של עובדות, שִכחה, שכתוב, הכחשה, דמיון ומציאות, והפכו את מלאכת כתיבת סיפור חייו של אביו למלאכה מורכבת הדורשת לא רק תחקיר ונבירה בהיסטוריה המשפחתית והאישית, כי אם גם תיקון, המצאה והשלמת פערים בזיכרונות של אביו.
התוצאה היא רומן חושפני, הנושא גרעין של אמת - מסע בנבכי הזיכרון, ואפוס רחב יריעה שהטרגדיה והאנושיות נמזגים בו לסיפור אנושי מרתק.
החלטתי לכתוב את סיפור חייו של אבי כפי שסיפר לי אותו, מילה במילה. עומדת בפניי רק בעיה אחת פעוטה: אבי לא סיפר לי את סיפור חייו מעולם. ובכל זאת, בכוונתי להביא בפניכם את זיכרונותיו של האיש הזה מדויקים ככל שיתאפשר לי, נאמנים לאמת התרחשותם ככל שזיכרוני — שהשנים לא היטיבו איתו — יתיר לי. ואם המשימה לא תעלה יפה, לא יהיה זה משום שבדיתי חלק מהעובדות מליבי או שהמצאתי את זיכרונותיו של אבי (וגם את זיכרונותיי שלי), ובוודאי לא משום שדמיינתי את חיי או את אלה שלו; לא, שנינו אמיתיים לגמרי. שנינו חיינו את החיים האלה באמת, הוא כאבי ואני כבנו, ועל כך אי אפשר לחלוק. שנינו זוכרים את חיינו — הוא את שלו ואני את שלי, הוא את שלי ואני את שלו. ועכשיו נראה מה תחשבו על חייו אחרי שתסיימו לקרוא את הספר הזה, ומה תחשבו על חיי.
