כשצ‘רלי קונה רובוט מיוחד במינו - אדם מלאכותי ושמו אדם - ומציע למירנדה, האישה שהוא אוהב, לבחור לו יחד אישיות, הוא אינו מעלה בדעתו אילו השלכות תהיינה למעשיו. צ‘רלי יגלה עד מהרה שאותו יצור חטוב ויפה תואר שניחן ביכולת עיבוד נתונים מרשימה, בכושר למידה מופלא ובמוסר מושלם, מוסיף עניין לחיים ומקל אותם, אבל גם מסבכם בדרכים לא צפויות. גם אנושיותו מוסיפה לתסבוכת. הוא יודע להתאהב - אם אכן זו אהבה - וכמו למירנדה, גם לו יש מה להסתיר.
הימים ימי מלחמת פוקלנד, אבל איאן מקיואן שותל בהם אירועים שלא היו, מחיה את אלן טיורינג וממית אחרים, וטווה עוד מעשייה מענגת, נפתלת, מעוררת מחשבה ומתאימה לימינו אלה ולימים שעוד יבואו.
זאת הייתה תוחלת הערגה הדתית, זה היה הגביע הקדוש של המדע. שאיפותינו היו נאצלות ושפלות — שאפנו להתגשמותו של מיתוס הבריאה במציאות, למעשה מפלצתי של אהבה עצמית. ברגע שהתאפשר הדבר לא הייתה לנו ברירה אלא ללכת אחר מאוויינו, ולעזאזל התוצאות. בניסוח הנשגב ביותר, ביקשנו להתנער מכבלי התמותה, להתעמת עם האלוהות ואולי אף להחליפה באני המושלם שלנו. בניסוח מעשי יותר, התעתדנו ליצור גרסה משופרת ומעודכנת של עצמנו ולהתענג על שמחת ההמצאה, על חדוות הכישרון. בסתיו המאה העשרים קם הדבר והיה סוף־סוף, הצעד הראשון לקראת הגשמתו של חלום עתיק, תחילתו של השיעור הארוך שבו נלַמד את עצמנו כי עם כל היותנו מורכבים, עם כל היותנו פגומים ומסובכים לתיאור גם בפשוטים שבמצבינו ופעולותינו, אנו ניתנים לחיקוי ולשיפור. ואני הייתי שם בצעירותי, מְאמֵץ מקדים ולהוט באותו שחר צונן.
