אילו היתה מבוגרת קצת יותר, יכלה להחליט היכן לגור. אבל זה יום הולדתה ה-15 של קאט, והיא נאלצת לארוז ולעבור עם אמה הגרושה לשממה המושלגת של צפון מישיגן, לבית טרומי מבודד בלב יער. אילו היתה מבוגרת יותר, אולי יכלה לחיות כמו מרלנה, הנערה השכנה; ללא מעצורים, ללא משפחה שתשגיח עליה וללא גבולות. יופיה של מרלנה מבהיל כמעט, קולה צלול ומהפנט, היא כבר בת 17, ונדמה שהעולם כולו פרוס לפניה.
קאט ומרלנה מנסות להציל זו את זו מן הבדידות התהומית, מן הדלות והאלימות הצרות עליהן מכל עבר ונדמה שהן גזֵרת גורל. ולשנה תמימה הן מצליחות; יחד הן נערה אחת מושלמת שאי אפשר להתעסק איתה.
ספרה הראשון של ג'ולי בנטין הוא מחווה נרגשת לחברת נעוריה, תיעוד עצוב של רוח הנעורים, של הרצון לחופש ושל הרגשת האובדן הכרוכה בתהליך ההתבגרות.
מעולם לא האמנתי במונח "צופה תמים". עצם הצפייה מן הצד משנה את ההתרחשויות. העובדה שלא נגעת בשום דבר לא פוטרת אותך מאחריות. אתם עלולים להתפתות ולסלוח לי כי הייתי רק בת חמש עשרה. יצוין בפרוטוקול שהייתי חכמה יותר מכפי שנראיתי. ובכל מקרה - נגעתי.
