"אוצר של מזג לוהט, לא נפוח, ישר ומרגש, של אמן עברי אמיתי", כתבה שירה סתיו בהארץ עם פרסומו ב-2012 של רומן וינאי – רומן גנוז שבמרכזו משולש רומנטי, שחיבר באירופה המשורר והסופר העברי הנפלא דוד פוגל. את הטקסט גילתה לילך נתנאל בארכיון גנזים עשורים רבים לאחר כתיבתו.
מיכאל רוסט בן ה-18 עוזב את עיר הולדתו ועובר לווינה בשנותיה האחרונות כבירת האימפריה האוסטרו-הונגרית. תאב להתנסות בכול הוא קושר קשרים ארעיים עם כל מי שנקרה בדרכו: זונות, מהפכנים, קציני צבא, דלפונים ואנשי עסקים שמקור עושרם מפוקפק, בהם מיליונר שמחליט להעתיר עליו ממון ולשנות את חייו. כשנכנסת לחדרו של רוסט בעלת דירתו, אישה נשואה שבעלה בנסיעת עסקים, הוא לא מתלבט הרבה ומתפתה לה, ומפתח במקביל קשר אהבים עם בתה בת ה-16. אין לו סייגים כלשהם, גם אם יכאיב לשתיהן בבחירותיו. כעבור שני עשורים בפריז, אחרי שעלו בזיכרונו והוא הימר שוב על כספו, אין לדעת באילו התנסויות נוספות יתנסה ואם ימצא לעצמו סוף-סוף מקום שיהיה לו לבית.
הספר משיק לפרשה מחייו של פוגל הצעיר, ובדמותו של רוסט השקיע פוגל לא מעט מניסיון חייו. בעברית עשירה ובארוטיות נועזת הוא מתאר את פרשיית האהבים המשולשת, ומתווה ברוסט גם תווים יהירים, אכזריים, של מי שכל תסבוכות הכרך הגדול מעניקות לו עניין וטעם בחיים. לפנינו רומן אירופי אורבני ויצרי, הכתוב בעדינות של משורר ובתנופת מספר, ששתי ערי בירה נפתחות לפניו דרך חצרותיהן האחוריות.
לפני עשרים שנה הופיע מיכאל רוסט באחת מבירות אירופה שמלכהּ כבר ישיש היה, קצת מטומטם ומגודל זקן לשני צדי הסנטר המגולח. העיר היתה עתיקה, משויה מערפלי ימי הביניים על צריחיה ובתי כנסיותיה הגותיים, והיתה יושבת על נהר שוטף. ומיכאל רוסט היה בן שמונה עשרה, עלם בלונדי רם קומה בלי מודע ובלי כסף. הוא נמצא באמצע הדרך אל אחת מארצות המזרח הקרוב, ארץ שוממה ונעזבת זה אלפי שנה, שקומץ אנשים בעלי נפש וזיקה אל העבר הרחוק ניסו להקימה לתחייה בעמל ידיים קשה ובכוח ההתלהבות שהתפעם בהם.
