הרומן ה-17 של פול אוסטר, בו נוגע הסופר האמריקאי כתמיד בשאלות של משמעות ובדילמות של אנשים שוחרי טוב ביסודם בעידן של התפוררות הסולידריות החברתית בארצות הברית.
רגשות אשם ודחייה גרמו למיילס הלר הצעיר להתנתק מכל בני משפחתו. בפלורידה הוא מתאהב בנערה צעירה, ומתחיל למצוא משמעות בחייו, אבל כאשר השניים נאלצים להיפרד לתקופה מסוימת, הוא שב לעיר מוצאו, ניו יורק, ומצטרף לחבר נעורים ולעוד שתי נשים צעירות שפלשו לבית עזוב בשכונה מוזנחת בברוקלין - סאנסט פארק.
שם אנו מתוודעים ללבטיהם ולתקוותיהם של שותפיו לבית, של אביו המתאמץ לקיים את הוצאת הספרים שלו כנגד כל הסיכויים, של אמו השחקנית המפורסמת ושל אמו החורגת, חוקרת הספרות. בחזית המשפחה וגם בחזית האהבה מסתמנת לפני מיילס הזדמנות לשוב ולאחות את חייו. האם יניחו כוחות ההרס הפנימיים והחיצוניים למיילס ולסובביו לנווט את חייהם לעבר היציבות והאושר?
זה כמעט שנה שהוא מצלם דברים נטושים. מדי יום יש לו לפחות שתי מטלות, לפעמים אפילו שש או שבע, ובכל פעם שהוא וחבורתו נכנסים לבית חדש הם ניצבים מול הדברים הללו, מול אין־ספור הדברים המושלכים שהותירו המשפחות שעזבו. כל הנעדרים נמלטו בחיפזון, בבושת פנים, בבלבול, ואין ספק כי במקום שהם חיים בו כעת (אם אכן מצאו מקום ואינם מתגוררים ברחוב) מגוריהם החדשים קטנים מן הבתים שאיבדו. כל בית הוא סיפור של כישלון - של פשיטת רגל ומחדל, של חוב ועיקול - והוא לקח על עצמו לתעד את השרידים האחרונים שנותרו מאותם חיים שנמוגו כדי להוכיח שהמשפחות שנעלמו היו כאן פעם, שרוחות הרפאים של האנשים שלעולם לא יראה ולעולם לא יכיר ממשיכות להתקיים בדברים הזרוקים הפזורים בבתיהם הריקים.
