מכתבים מנסיעה מדומה, ספר הפרוזה הראשון של לאה גולדברג, ראה אור ב-1937. לפנינו מהדורה מחודשת, ובה פרקים גנוזים שנמצאו בכתב היד של הספר, ביאורים ואחרית דבר מאת גדעון טיקוצקי.
זהו רומן-מכתבים קצר שבמרכזו עומדת רות, בת-דמותה של המחברת. מכתביה מגוללים את סיפור פרידתה המיוסרת מעמנואל אהובהּ, ובעקיפין גם מאירופה מולדתה. זהו מסע ספק ממשי, ספק בדיוני, החושף את עולמה התרבותי העשיר והרגיש של לאה גולדברג הצעירה.
רומן הביכורים של גולדברג זכה עם צאתו לקבלת פנים צוננת מידי המבקרים, שהסתייגו מיצירת ספרות עברית קוסמופוליטית כל כך. אולי דווקא בשל כך הוא זוכה לעדנה ומסתמן כיום כיצירה מפתיעה - על רקע זמנה ועל רקע שאר יצירותיה של גולדברג.
מכתב אמיתי על נסיעה מדומה
והוא גם הקדמה
אתה,
אולי גשם אינו יורד, אבל החלונות זוכרים את הסגריר. וקר. אני רואה את גב נושא המכתבים. הוא נכנס אל הבית שממול. תיבת הדואר שלי ריקה כרגיל: מלות הגאולה המעטות ההן העלולות לפתוח לפני את גבולות הארצות הזרות לא נכתבו עדיין אני עוד פה. עוד לא נסעתי אך אני נפרדתי ממך, אף כי גם אתה פה. אולי אפילו בחדרי. הלוא אפשר לעצום לשעה קלה את העיניים, לשמוע את רעד התנור הבוער ולחשוב שזהו המסע שלי שאני כבר נסעתי. הלוא כך הוא – נסיעה ספרותית גם בה יש הרפתקאות וחוויות.
הגיבורה שלי – רות – עלולה לחיות כמוני בזמן התלוי על בלימה. יודעת היא שעליה לנסוע והדרך חסומה בפניה. ולפי שעה הכול נעשה עבר והולך והיא נאחזת בנסיעה ספרותית. רות אינה עלמה סנטימנטלית. היא כותבת מכתבי-אהבה לא כדי לשרפם אחר-כך בתנור. יש לה מטרה ספרותית. מכתבים אינטימיים באמת אי אפשר לפרסם. על כן בחרתי בגיבורה, ששמה אינו שמי ושם אהובה אינו שמך. אם רות דומה לי וזה אשר היא פונה אליו – לך, הרי הם, בכל זאת, לא אני ולא אתה – הם דמויות מדומות כמו הנסיעה.
