אלברטין איננה

אחת הפנינים מן היצירה המונומנטלית של פרוסט, 'בעקבות הזמן האבוד', וגם מעין רומן עצמאי, שאפשר לקרוא בו בנפרד – אחד מהישגיו היותר גדולים של פרוסט: "זה מן הדברים הטובים שעשיתי", נהג לומר לידידיו על "אלברטין איננה".

את יצירתו בת 3,000 העמודים שִכתב פרוסט שוב ושוב גם לאחר "השלמתה". ב-1987 נתגלה במרתף ביתה של אחייניתו, לאחר מותה, טקסט במכונת כתיבה, עם תוספות רבות בכתב יד, של 'אלברטין' כפי שהוא מופיע בספר זה. פרוסט קיצץ כשני-שלישים מן הנוסח הקודם, ובצורתו החדשה חייב הספר להיקרא גם בנפרד מכרכי 'בעקבות הזמן האבוד', כי שיבוצו בתוכם היה מחייב שינויים גם בשאר החלקים.

זהו רומן על אהבה גוועת, שבריחתה של האהובה – אלברטין, הכלואה בידי מאהב קנאי – מפיחה בה רוח חדשה ורעה; רומן על תשוקה מייסרת, הניזונה ממקורותיה האפלים של הקנאה. אלברטין, המאוסה כל כך על המספר, משנה פניה עם היוודע לו דבר עזיבתה אותו, וכאן נפתח מסע אל התופת של החשדנות ומחשבות-השווא, שסופו קינה על אהובה שלא תשוב עוד לעולם. הספר ניזון מחווייתו האישית של פרוסט, עת אהובו נטש אותו ופרוסט אכול-הקנאה לא בחל בשום אמצעי כדי להשיבו אליו. פיסקאות שלמות ממכתבי השידול שלו אל אהובו שולבו בספר, בשינוי מין. לספר מצורפת אחרית דבר מאת אלישבע רוזן.