בלב שכונת הדר ישנה קונדיטורייה ותיקה. קרול, הבעלים הדקדקן, מתאלמן מאשתו ונוהה אחר בטי, המלצרית הלא צעירה, שלבה שייך דווקא ליוסי, האופה. בינתיים יונל, הלקוח המסור, מאוהב בדבורה הכעורה. בתו אוסי מנהלת רומן עם גבר נשוי, שאשתו חושקת בווטרינר העירוני, וחייה של סוריקה, חברתה של בטי המלצרית, מקבלים תפנית מפתיעה. כל זאת על רקע מרוץ השליחים המשפחתי של חיפה.
גם ספר הביכורים המעודן והמדויק של אריאלה גולדמינץ בנוי כמרוץ שליחים, כאשר כל דמות מעבירה את שרביט הסיפור לזו שבאה אחריה במעלה רחובותיה של העיר שזוהרה, שהועם זה מכבר, מצטחצח ומתמרק, כמו הגיבורים שלעת בלותם היתה להם עדנה.
כך כותב אשכול נבו, שהנחה את כתיבתו של הרומן:
אני מכיר את הספר מאז שהיה חבילת A4 שהוגשה אצלי בסדנה. אני מלמד הרבה שנים וזה אחד הטקסטים שהיה ברור מקריאה ראשונה שיש בו קול מגובש. לרוב האנשים לוקח הרבה זמן כדי לגבש את הקול הספרותי שלהם. היא הגיעה עם קול גם מגובש וגם מקורי, שלא נתקלתי בכזה בכל השנים שבהן אני מלמד.
"ביום שאוסי קיבלה את המכתב שאביה הניח לה בתיבת הדואר, שבו הוא מודיעה לה שהתאהב באישה אחרת, שאיננה אימא שלה, המתה, ומבקש את ברכתה לקשר, היא באמת היתה עסוקה עד מעל לראש." (עמ' 38)
