מהדורה מחודשת (2025) לאחת מפסגות יצירתו של לב טולסטוי, שעלילתה מתרחשת על רקע המאבק בין האימפריה הרוסית הצארית והנוצרית לבין תושביה המוסלמים של צ'צ'ניה.
דמותו ההיסטורית של חאג'י מוראט משמשת אצל טולסטוי כהתגלמות האידאלית של המורד ללא־חת, של יופיו וצדקת דרכו של האדם הפשוט, הישר והגא שאינו מקבל מרות ואינו נכנע. טולסטוי מפליא ללכוד בחאג'י מוראט את יפי נופי הקווקז ואת מורכבות הנפש האנושית, וגם קורא תגר, באבחנותיו הארסיות, על דמויותיהם של נושאי שררה באשר הם: הצאר הרוסי, גנרל הצבא, מנהיג המרד הצ'צ'ני – כולם נופלים תחת שבט ביקורתו של הסופר הרוסי הגדול, מחבר מלחמה ושלום, אנה קארנינה ויצירות מופת נוספות.
לספר נוספה אחרית דבר מקיפה מאת פרופ' דימיטרי סגל, המנתח ומסביר את היצירה על כל התהפוכות ההיסטוריות שברקעה והשלכותיהן שהתמידו עמוק אל תוך המאה העשרים.
[...] ובזיכרוני עלה מעשה אחד משכבר הימים שאירע בקווקז, שמקצת ממנו ראיתי במו עיני, מקצת שמעתי מעדי ראייה, ומקצת דימיתי לעצמי. והרי אותו סיפור מעשה, כפי שהוא התגבש בזיכרוני ובדמיוני.
זה היה בשלהי שנת 1851.
בערב קר של נובמבר נכנס חאג'י מוראט רכוב על סוסו לאאוּל[1] הצ'צ'ני העוין מאחקט, האפוף עשן קיזיאק[2] מעלה ניחוח.
זה עתה נדמה קריאתו המתוחה של המוּאזין, ובאוויר ההרים הצלול, הרווי בניחוחו של עשן הקיזיאק, נשמעו בבירור, מבעד לגעיית הפרות ופעיית הכבשים שהתפזרו בין הסאקלות[3] של האאול הדבוקות זו לזו כתאי כוורת, הצלילים הגרוניים של קולות הגברים המתווכחים וקולות הנשים והילדים שהגיעו מלמטה, מן המעיין.
