מבחר מקיף ומייצג מיצירתו של אֶאוּגֶ'ניו מונטלה (1981-1896), דמות מרכזית בשירה האיטלקית של המאה העשרים וחתן פרס נובל לספרות לשנת 1975 – בשל המיזוג הייחודי, כפי שצוין, בין "רגישות אמנותית רבה" ל"מבט חסר־אשליות על החיים".
בהצלופח מוגשים לראשונה לקהל הישראלי, מקור מול תרגום, מבחר משלושת הקבצים הראשונים שחיבר, ובהם הגיעה שירתו להישגיה המשמעותיים ביותר: עצמות דיונון (1925), ההזדמנויות (1939) והסערה ועוד (1956). למרות ההבדלים הניכרים בין הספרים, המשורר ראה אותם כמין טרילוגיה שבין מרכיביה קיימת אחידות ורציפות. לפנינו מסע בירור וחיפוש אחר מהות האדם ויחסו לעולם, המושמע בקול לירי ייחודי, מנכסי צאן ברזל של השירה האירופית במאה העשרים.
סרקופגים
[4]
אֲבָל הֵיכָן נְחַפֵּשׂ אֶת קֶבֶר
הֶחָבֵר הַנֶּאֱמָן וְקֶבֶר הָאוֹהֵב,
קֶבֶר פּוֹשֵׁט הַיָּד וְקֶבֶר הַיֶּלֶד;
אַיֵּה הַמִּקְלָט
לְמִי שֶׁמְּקַדְּמִים בְּחֵפֶץ לֵב אֶת גַּחֲלֵי
הָאֵשׁ הַמְּקוֹרִית;
הוֹ, לוּ יֵחָקֵק אוֹת שָׁלוֹם זוּטָא
כְּצַעֲצוּעַ עַל כַּדֵּי הָאֵפֶר שֶׁלָּהֶם!
הַנַּח לִקְהַל הָאֶבֶן הַשּׁוֹתֵק וְלֵךְ
אֶל הַמַּצֵּבוֹת הָעֲזוּבוֹת
בָּהֶן נֶחְקַק אֵי אָז
הַסֵּמֶל הַמַּטְרִיד מִכֹּל,
שֶׁכֵּן בֶּכִי וּשְׂחוֹק
מְפַכִּים שְׁוֵי־עֵרֶךְ מִמֶּנּוּ, תְּאוֹמִים.
הָאֻמָּן נֶעֱצָב וּמַבִּיט בּוֹ בְּצֵאתוֹ לַעֲבֹד,
רָצוֹן עִוֵּר כְּבָר פּוֹעֵם בְּעוֹרְקָיו,
מְחַפֵּשׂ בֵּין מַצֵּבוֹת תַּבְלִיט עַתִּיק כָּל כָּךְ
שֶׁשָּׂרִיד מִזִּכְרוֹנוֹ יֵדַע לִמְשֹׁךְ
אֶת הַנֶּפֶשׁ הַגַּסָּה
אֶל דַּרְכֵי גָּלוּת נוֹטוֹת־חֶסֶד –
שְׁטוּת כָּלְשֶׁהִי, חַמָּנִית נִפְתַּחַת
וְאַרְנָבוֹת רוֹקְדוֹת סָבִיב לָהּ...
