בית מלאכה לכתיבה

אם אנחנו מבקשים לכתוב, עלינו לקרוא. אי אפשר לדעת מה ניתן לעשות באמצעות כתיבה בלי לקרוא מגוון רחב של ספרים. חשוב במיוחד לא להגביל את עצמנו למה שנמצא בחנויות, ולחפש תרגומים משפות זרות, מתקופות אחרות, בסגנונות וז'אנרים רבים. לקרוא על פי טעמנו, לחרוג ממנו מדי פעם. לקרוא כמו כותבים, בסקרנות. אחרי שמזהים את היופי ביצירה, לפתוח את המנוע וללמוד את החוטים והחיבורים והחומרים, לזהות איך קרה הדבר הזה שגרם לנו לכעוס בפרק אחד, להתרגש באחר, לבכות בסיום. מה הסעיר אותנו וממה התאכזבנו. מה עובד, מה לא עובד. אבל לא להסתפק בקריאה. בדיוק כפי שהמוזיקאי אינו יכול לשבת באולמות הקונצרטים או באצטדיונים, להאזין למוזיקה ומתוך כך לדעת איך יוצרים ומבצעים אותה, כך גם אנחנו לא יכולים להסתפק רק בקריאה.   ***   כשהייתי צעירה עבדתי בחקלאות ובתעשייה, ובשניהם עבדתי ימים ארוכים ומפרכים בשמש או בחללים לוהטים ורועשים, בשכר דל, בתנאים קשים. אולי בגלל זה קצת מצחיק אותי כשסופרים אומרים שהכתיבה היא העבודה הקשה והבוגדנית ביותר בעולם. אני לא מתכחשת לקושי בשום אופן, ובכל זאת.

מי שקם הרבה לפני עלות השחר, סיקל אבנים, הפך את האדמה, חרש תלם, דישן וזרע זרעים, רדף מזיקים והציב קווי השקיה, עקר עשבים ורדף עוד מזיקים והִשקה והִשקה וקיווה בכל לב, וראה שדה של חיטה גבוהה ויפהפייה נהרס בסופה בתוך כמה שעות, יודע היטב שיש עבודות קשות יותר מהכתיבה, וגם בוגדניות ממנה.

מי שעבד במפעל טקסטיל בשכר רעב, שניצב מול מכונה אחת ועשה רק פעולה אחת ויחידה, מונוטונית, משעממת עד כדי טירוף הדעת, שחש שהמכונה מפשיטה אותו מאנושיותו, יודע היטב שיש עבודות קשות יותר מהכתיבה, וגם משפילות ואלימות ממנה.

השוואות, כבר סיכמנו בפרק שעסק בכישרון, אינן מועילות בדרך כלל. הכתיבה היא אכן מלאכה קשה ותובענית. זה נכון, ואין צורך לנצח בתחרות מלכת הקושי של המלאכות.